האם יש כאן בעיה

שלום וברכה, אני בת 24 באופן כללי מצליחה בחיים , יש לי תואר ראשון עבודה מעולה המון ידידים וחברות וסביבה תומכת. "הבעיה" שלי :יש לי בעיה להביע רגשות בסביבה הקרובה (המשפחה שלי אני אדם חם ואוהב) בסביבה של החברות אני שונאת מגע לא אוהבת שמחבקים או נוגעים בי......... למרות זאת אני לא דחויה מבחינה חברתית ולהיפך. כמובן שהתנהגותי משפיעה גם על הקשר הזוגיים שלי אני נרתעת מקשרים, כשמנסים להתחבר אלי אני מנתקת קשרים ברגע שמתחילים להתקרב אלי מידי ז"א להביע רגשות. אני לא מרגישה בזה בעיה מאחר ולא חסר לי דבר וגם הקשר הזוגי לא חסר לי עדין. אני רק שואלת את עצמי האם זה עדין לא חסר? בברכה, אלמונית נ.ב שכחתי לציין אולי זה קשור אני גם לא מסתכלת על אנשים כשאני מדברת איתם. אך זה לא מפריע כי אני משדרת ביטחון עצמי

הוספה קטנה: בשורה האחרונה כתבתי שאני שואלת את עצמי האם זה עדין אל חסר? והשאלה שלי ז"א האם זה יחסר לי האם בשלב מאוחר זה יפריע לי ואז כדאי שאני יתחיל לטפל בזה כבר עכשיו? פניתי לטיפון אך זה מאוד קשה לי כל הקשר הזה

אני לא חושבת שתצליחי לטפל עכשו במשהו שטרם מפריע לך כמו שאת בעצמך כותבת לא הצלחת לקיים קשר טיפולי. כשיפריע לך , תטפלי, אז גם יהיה לך קל יותר לטפל. לפעמים בעייה צריכה מאוד להפריע לנו כדי שנוכל לטפל בה. ההבנה התיאורטית שיש בעייה לא מספיקה לדעתי.

שלום אלמונית, לדעתי פנית לטיפול ולא סתם. כנראה את מרגישה שמשהו חסר לך בחיים, ונשמע שיש לך הרבה לבטים סביב השאלה האם את בסדר (במובן של "נורמלית" או לא). מצד אחד את מצליחה ואהודה ומצליחה לשדר בטחון עצמי, אבל נשמע לי שאת לא בטוחה עד כמה הבטחון העצמי הזה הוא חיצוני - משהו ש"משדרים" או משהו שבא מבפנים, ממך. אני חושבת שכל אחד מביע רגשות באופן אחר, במינון שונה, לא כולם אוהבים להתחבק כל הזמן, אבל העניין הוא שאת מזהה שזה משהו שמפריע לך. קשר זוגי מצריך הרבה קירבה והחשפות, ואני חושבת שטוב שפנית לטיפול. ואם זה קשה, אולי זה קשה כי את מתמודדת עם משהו אמיתי, בעייה אמיתית, ולא בעייה מדומה. כמובן לא כתבת מה בדיוק מקשה עליך בטיפול, וכמה זמן את כבר הולכת, אבל לי נשמע שזה הדבר הנכון לעשות. לדעתי אין צורך שבעיות יהפכו להיות חריפות כדי לטפל בהן. למה לא לטפל לפני כן? כל החיים אנו בסוג של טיפול - טיפול עצמי... נסיון לוסת את עצמנו, להשתפר וכו'.

העובדה ששמת לב לתופעות שציינת ופנית לפורום מעידה שנראה לך שמשהו כאן לא תקין. כל עוד זה לא מפריע לך ולא גורם לבעיות חברתיות , אולי אין צורך בהתיחסות מיוחדת. אבל מה יהיה אם תרצי קשר ותתחיל התקרבות כל שהיא מצד הבחור? האם תרתעי ? לא תרצי איזה חיבוק? איזו נשיקה? אם אז תמשך התופעה וזה יקשה עלייך ליצור קשרים שתהיי מעוניינת בהם , מה יהיה. בשורה התחתונה , אם נראה לך שיש כאן מצב שיכול להפריע לך בחיים לכי לטיפול פסיכולוגי. שםינסו לעזור לך להתגבר על הבעיה.

לגבי שאלה על התקרבות מצד בחורים , כל פעם שמשהו הופך להיות רציני אני נרתעת אבל תמיד יש לי תרוצים שזה לא מתאים וכד'..... כך שאני לא יודעת אולי זו תגובה של שכנוע עצמי בגלל הפחד שלי מקרבה

שלום אלמונית, נראה כי את מתקשה ביצירת אינטימיות .את חשה מבוכה ואולי בושה על אף העובדה שאינך מרגישה ירידת ערך בדימוי העצמי. פעמים רבות אנו מתקשים לנהל מערכות יחסים עם אלו שרוצים בנו בשל העובדה כי איננו מקבלים את עצמינו ולכם הדיאלוג הפנימי מורה על נטייה להמעיט בערכם של אלו הרוצים בנו."סנדרום גראוצו מרקס".התוצאה היא שאנו בוחרים באופן לא מודע באנשים אשר לא מעוניינים בנו ודווקא הם אשר מושכים את עיננו והופכים למבוקשים ולו בשל סירובם. לעיתים,אנשים מתקשים להביע ולקיים יחסים אינטימיים עם בני המין השני בשל סיבות מגוונות,יתכן ובשל הפחד מניצול שהכה שורש בשל קשר בעברך אולי בזמן ילדות שיוצר קונפליקט לא מודע ואינו מאפשר לך להרגיש בטוחה.אפשרות נוספת עלולה להיות הפחד מהשתלטות,החשש כי תאבדי את החופש שלך במסגרת ההתקשרות עם בן המין השני שמלווה באופן טיבעי בעשיית פשרות והניסיון לסלול דרך אמצע. עוד אוסיף כי לעיתים הפחד מנטישה הוא זה המפריד בינך ובין היכולת לקיים אינטימיות אשר תאפשר לך לקצור את הפירות הכה רצויים של ההתאהבות והקשר הזוגי הבריא. ואולי זו גם הסיבה שאת חשה קושי מה לקיים קשר בטיפול אשר אף הוא מצריך לקיחת סיכון בצורה כזו אשר תיאלץ אותך ליטול חלק במסע הריגשי והקוגניטיבי בדרך אל עולמך הפנימי. עלייך לדעת כי הבעיה באקסטרוברטיות שהיא החצנת הרגשות הפנימיים והנאה מעולם גירויי חיצוני עלולה לנבוע מהפחד ביצירת אמון.עלייך לדעת כי אמון אינו פונקציה של יושרו של העומד מולך כי אם נובע מהתובנה הפנימית כי תוכלי לעמוד בכל התנהלות של הצד השני.במילים אחרות,אם תאמרי לעצמך שאת יכולה לקחת סיכון ולבטוח בצד השני גם אם ימעל באמונך..תוכלי לקיים את המשואה של התגמול אל מול הסיכון כך שתקיימי יחסים בצורה מלאה ומהנה. מאחל לך שתוכלי להביע את רגשותייך באופן שתוכלי להרגיש בטוחה בעצמך ובתגובה של הסובבים אותך. בברכה, יאיר

תודה על התגובה, זה בהחלט מענין

די ברור כי אותו קושי שקיים בטיפול הוא זה שאת מזהה גם בחיים ברור שכל עוד קשה לך ליצור קשר זה יתבטא בטיפול ואוליי אף לא יאפשרו. לדעתי טיפול כרוך בהשקעת משאבים מסוגים שונים ובנוסף עלול להיות כרוך בקשיים שנוצרים במהלך הטיפול עצמו. השאלה שאת לדעתי צריכה לשאול את עצמך האם יש לך כרגע את האנרגיה הנפשית והמוטיבאציה לטפל בבעייה כי שוב, מאחר שהבעייה בשלב זה לא ככ מפריעה לך ייתכן שטיפול כרגע יהיה עבורך קשה מדיי ואוליי גם בלתי אפשרי. אני חושבת שייתכן שהשאלה כפי שניסחת אותה בהתחלה "האם עדיין לא חסר" ניסוחה מהווה בגדר טעות פרויידיאנית ואת כבר מרגישה בחסר. העובדה היא גם שפנית לטיפול ושאת כותבת לכאן. יחד עם זאת לדעתי ומניסיוני בעייה צריכה לעיתים להבשיל כדי שניתן יהיה לטפל בה ולא ניתן לקצר תהליכים.

אלמונית שלום קיבלת מספר רב של התייחסויות ואני מתאר לעצמי שהן כבר נותנות לך מספיק חומר למחשבה. עצם העובדה שאת שואלת את השאלה כאן בפורום לפסיכולוגיה קלינית אומר שכנראה את חושבת על מה שקורה לך וגם אם אינו ממש מטריד אותך כעת, בכל זאת, משהו בכך מטריד. נסי לגעת או כמה סנטימטר קדימה ולומר אם משהו מטריד כאן, מהו? הרי אם הכל באמת היה מושלם השאלה כלל לא היתה עולה. הגישה שלי היא שעד שאין מצוקה של ממש קשה לטפל בבעיה, גם אם מכירים בקיומה. עם זאת, לא חייבים להמתין עד שבעיה מתפרצת במלוא עוצמתה, לפעמים אפשר להרגיש את הקושי שנוצר ולמנוע התדרדרות. את נמצאת בטיפול ועם כל הקושי שהוא מעורר אצלך זה חלון הזדמנויות להבין מה מטריד והאם וכיצד צריך לטפל בו. אגב, מדוע החלטת לפנות לטיפול? מה קשה לך בהתבוננות ישירה באנשים? זה באמת לא מטריד אותך? בברכה ד"ר אורן קפלן

אלמונית שלום, נראה כי מרגישה איזשהו צורך לפנות לקבלת עזרה או ייעוץ בשל התנהלות מסוימת הכוללת הימנעות ממבטים וקשר עין עם הקרובים אלייך וכן ממגע מוחשי שהוא הד להרגשה פנימית.. אני מניח שאם לא היית מרגישה בעיה המתעוררת כתוצאה מכך לא היית חשה לפנות לקבלת עזרה פוטנציאלית או מתייעצת.אני מניח שהאנשים הקרובים אלייך מרגישים את האופן בו את מתנהלת איתם בכל הנוגע לקשר עין ואו להבעת רגשות מוחצנת ומוחשית.את מציינת כי את מרגישה בטוחה בעצמך ואולם נראה כי אלו פוגעים בבטחון העצמי שלך שכן ההתנהלות הזו מקרינה הימנעות ואולי ריחוק מהקרובים אלייך מה שמשפיע על האופן שבו את נתפסת בעינהם. אנו מלמדים את האחרים כיצד לנהוג בנו ולכן עליך לשאול עצמך,מה את מקרינה דרך הריחוק הפיסי והריגשי עי כך שאת נמנעת מקשר עין.האם קיבלת איזה סוג של משוב מקרובייך ביחס להתנהלות הזו?האם את חשה כי את נמנעת להיפגש או להיקלע למצבים אינטימיים עם חברים וחברות כדי שההימנעות שלך ממגע גופני או מקשר עין לא יעלו על שולחן הניתוחי החברתי. לית מאן דפליג ,כי התנהלות שכזו בוודאי עלולה לטעת רושם הפוך ממה שאת מנסה לשדר בכל תחום בחייך,אם במישור החברתי,האישי,התעסוקתי ובמיוחד בכל מה שנוגע לראיונות ועבודה עם אנשים שם הקשר הבין אישי משחק תפקיד מרכזי ולכן נראה כי הזמן המתאים ביותר לטפל בשורש הבעיה וכן בסימפטומים הנוגעים אליה הוא עכשיו בעיקר משום שכבר התחלת בטיפול אשר מעלה על הפרק אפשרויות שונות ונוגע בנקודות הדרושות טיפול. אני סבור כי עלייך לבחון היטב את מידת הכדאיות של הטיפול אשר עשוי לשפר את איכות חייך מהקצה אל הקצה.אולי כדאי לשאול עצמך מהי התועלת שתיצמח לך מהטיפול אל מול ההשקעה וההיחשפות שהן אמנם מתישות ולעיתים מתסכלות אך לטווח ארוך יהיו בבחינת יצא שכרך בהפסדך. בברכה ובהצלחה, יאיר.

לשאלתך מדוע פניתי לטיפול, פניתי לטיפול מאחר ויש לי חרדות לפני השינה, יש לי צמרמורת ותחושת חלחלה בקצור חרדה של אי קיום. לא פניתי מפני הסיבה של הקושי ביצירת קשר. האם יכול להיות קשר בין הדברים?