תסביך איי קיו גבוה

אני בן 18, סיימתי י"ב, מתגייס בנובמבר לקרבי. אין לי בעיות חברתיות ואף פעם לא היו לי. אני נחשב למקובל, ויש לי הרבה מאוד חברים.אני בא ממשפחה די עשירה ויש לי הורים שאני פחות או יותר מסתדר איתם. אני נראה טוב, ויש לי הרבה מאוד כשרונות ודברים שאני מצטיין בהם. אבל בכל זאת... אני לא מאושר. קראתי קצת באינטרנט על הבעיה שלי. קוראים לה תסביך איי קיו גבוה... אובחנתי כמחונן בגיל צעיר מאוד, דבר שליווה אותי לטוב ולרע (בעיקר בעיקר לרע) במשך כל החיים שלי. אני מרגיש בודד. למרות שיש לי הרבה חברים, וחברים טובים, אין לי עם מי לדבר. אני יכול לדבר איתם על כל נושא, בתנאי שלא צריך יותר מידי להשקיע בו מחשבה. אני תמיד מרגיש כאילו זה לא סוג האנשים שהייתי רוצה להסתובב ולדבר איתם. ברגע שאני מדבר איתם על נושא קצת יותר רציני מאשר לאיזה בת בשכבה יש חזה יותר גדול, הם ישר מחליפים נושא. אני לא מסוגל להנות כמעט מכלום. זה פשוט משגע אותי. אני בן אדם חלול, מת... ערוץ שתיים אני לא מסוגל לראות, ויש מעט מאוד תוכניות שעומדות בסטנדרטים הסנוביים שלי. בעצם אפשר להגיד שלא מעניין אותי שום דבר שאין בו עומק (כמה שזה נשמע מטומטם), אבל אם יש יותר מידי עומק אז אני משתעמם. אני תקוע באמצע. פשוט שום דבר לא מעניין אותי. החברים שלי משעממים אותי. בעצם חוץ ממוזיקה וגיטרה לא נראה לי שיש משהו שאני באמת אוהב לעשות. זה הכל הקטע עם האייקיו. כל הזמן אני חושב, חייב לחשוב. נגיד משחק כדורגל, אני חושב "למי אכפת?", ומתחיל לנתח לעצמי את זה בראש את מהות הכדורגל בעולם וכל מיני דברים כאלה, עד שבסוף אני מגיע למסקנה שזה לא מעניין אותי. בבית ספר היסודי לא הוקפצתי כיתה משום מה, ולא לקחתי שום שעורי העשרה. דבר שהוביל לתסכולים רבים אצלי: למה אני צריך כל בוקר לקום כדי ללכת ללמוד דברים שאני כבר יודע? את הבית ספר סיימתי בלי תעודת בגרות. בעצם יש לי ציון עובר אולי בארבעה מקצועות, וגם לא ציונים גבוהים במיוחד. צברתי כבר כל כך הרבה תיסכולים וכעסים על הבית ספר, שזה הושרש אצלי בתת מודע יותר מידי חזק מכדי שאני אוכל לשנות את זה. לכן אני בטוח שגם אחרי הצבא אני לא אוכל ללמוד ולהשלים בגרויות. אני מאוד מקווה שאני אצליח להתפרנס מהגיטרה, אחרת אני אגמור בתור מובטל עני. עוד משהו מעצבן זה שאני בן אדם לא מוגדר. מצד אחד אני עצבני ומצד שני אני רגוע. מצד אחד אני חרוץ ומצד שני אני עצלן. מצד אחד אני פתוח ומצד שני אני ביישן. גם חברים שלי אמרו לי את זה, שאין לי תכונת אופי מסויימת. פשוט אין לי. הם אומרים שזה ממש בולט אצלי שאי אפשר להגדיר אותי ולהגיד עלי "הוא בן אדם כזה והוא בן אדם כזה". אני לא יודע למה, אבל אני פשוט מרגיש שאני לא אמור להיות מאושר. מטבעי אני בן אדם שמח ואופטימי, אבל אני פשוט אף פעם לא מאושר באמת. כולם כולל החברים הכי הכי טובים שלי והמשפחה שלי רואים בי ילד מצחיק (אני נחשב לליצן של החבר'ה) ושמח. וזה כל כך לא נכון. אני מצחיק כי זה דרך להתמודד עם הכאב. אני מציג חזות שמחה כי אין לי אומץ להתמודד עם זה שאני עצוב כל כך. אני פשוט מרגיש שאני לא אמור להיות שמח. למה שאני אהיה שמח? בגלל שיש לי חברים? גם ככה אין לי על מה לדבר איתם. בגלל שיש לי מנת משכל גבוהה? אפילו תעודת בגרות אני לא מסוגל להוציא, ועד היום זה הרבה יותר הזיק לי מאשר עזר לי. בגלל שאני בריא? מי אמר שזה טוב להיות בריא? למה בכלל הביאו אותי לעולם הזה? איזה מניע יש לי כדי להמשיך לחיות? אני כל כך שונה מכל האנשים, ויש לי תפיסת עולם שונה משל כולם. אני חושב שהעולם צריך להתקיים בלי דתות ובלי מדינות. מישהו שם על זה? אני מרגיש כאילו אני יודע הכל על העולם ועל החיים. אני הבנתי את משמעות החיים בערך כשנולדתי, והעולם הוא בכלל לא כמו שהוא אמור להיות. אני מרגיש כאילו נולדתי כדי להנהיג את העולם ולהטיף. כמו נביא. כאילו סומנתי כל חיי. די טיפשי, לא? יש לי חלל עמוק בבטן שנפער ונפער ככל שהזמן עובר... לאט לאט אני נהיה יותר ריקני, יותר חלול ויותר ממורמר. אני בן אדם מתוסבך שאין לו עם מי לדבר, אין לי עתיד ואני משועמם. פשוט נמאס לי כבר מהמצב הזה. אני לא מתכוון להתאבד או משהו, אבל אני כל כך סובל שזה כבר בלתי נסבל. בבקשה תעזרו לי, כי אני לא יכול יותר להמשיך ככה...

נראה לי שאתה נמצא במצב שפעם במערכון של הגשש קראו לו " מי אני, מה אני, מאיפה אני בא ולאן אני הולך....... אני הולך לחפש את עצמי". טוב, מעבר להומור אתה כנראה בעל יכולת אינטלקטואלית מעל הממוצע של בני גילך , מה שמסביר את חוסר העניין שיש לך בדברים שטחיים ורדודים. מלבד זאת, באשר לשאר התהיות שלך לגבי עצמך נראה לי כדאי ללכת לשיחות עם פסיכולוג לצורך אבחון והבהרת דברים לעצמך.

ובכן ילד מגודל, אתה עצוב כי אתה מת מהלך. אתה מנהל חיים שמזכירים את הסיטואציה של: "קמתי בבוקר, צחצחתי שיניים, אכלתי, הלכתי לבית הספר / לעבודה / השתעממתי וחזרתי עייף אך מרוצה". הבעיה שלך מתחילה בזה שאתה משוכנע שאתה ממש משהו אחר, טוב יותר, מן סופרמן או יותר נכון "אדם-על". כאחד שיודע הכל הרי ידוע לך שבני האדם שונים זה מזה וכל אחד מאיתנו הוא יצירה מיוחדת וחד פעמית, עם אהבות, רצונות, כשרונות, נטיות ויכולות המיוחדים רק לו. לא נראה לך מוזר שבכל מכתבך הארוך אתה מפרט רק את התכונות, הכשרונות והשעמום ומשמיט את הדבר שמבדיל אותנו כיצורי אנוש משאר היצורים בפלנטה הזו? מה עם רגשות? איפה הדברים שאתה אוהב (טבע, דומם, תחביבים, את החברים/חברות שלך)? אף אחד לא יתן לך הנחות וקיצורי דרך בגלל איי קיו. אם אתה רוצה לארגן את עתידך אין לך ברירה אחרת אלא ללכת בדרך הרגילה (כן, לגשת לבגרות ואח"כ לאוניברסיטה להתעמק במה שאתה חושב שהיית רוצה לעסוק בו - ממש כאחד האדם). אולי הכי טוב שתשנה את התכנות במוח (תוציא את הסי.די אם הסיפור של האיי קיו) ותכניס תוכנה חדשה שתגרום לך להביט החוצה מתוכך אל העולם אל האחרים. צא מההתעסקות האובססיבית שלך בכמה אתה מסכן כי איך זה שהעולם עדיין לא גילה את יכולותיך המופלאים (כל יום נולדים כמה מיליונים כאלה). אין ספק שתוכל לנצל את השירות הצבאי למטרה הזו. תצטרך לעבור את כל הג'יפה יחד עם כולם. אף אחד הרי לא יתחשב באובססיה האישית שלך. קרבי לא? אז קח את עצמך פעם אחת ברצינות ורד מהגג. מה שכייף ונפלא בעולמנו זה הוא דווקא שיש יותר מדי אנשים עם תפישות עולם שונות והם מפרים ותורמים יופי אחד לשני. קצת צניעות (עצמית) וקצת ראייה יותר מפוכחת (בכל זאת אתה כבר לא ילד בן עשר אלא גבר בן 18 שהולך להיות קרבי. אז תתבגר כבר גבר ואולי בדרך גם תמצא איזו אהבה אמיתית עם נשמה תאומה שתשלים אותך. שיהיה לך גיוס באחלה!

אלמוני שלום אני לא חושב שיש בעיה עם האיי קיו שלך, הבעיה במצבים כאלה היא פערים בין יכולות שונות. כאשר האיי קיו הגבוה מסתנכרן עם המרכיב הרגשי, המוטיבציה, הרוגע או הגעש הפנימי וכו', אז לא נוצרות בעיות. כנראה שלא הכל פועל בצורה הרמונית ולא הכל עובד על פי ההגיון הישר. לא סתם זנחו את האיי קיו ועברו למונח שנקרא EQ כלומר אינטליגנציה רגשית שהיא השילוב בין יכולות קוגניטיביות ורגשיות גבוהות. אני מניח לפי מה שאתה מתאר שיש לפניך אתגרים רבים אבל את מימוש יכולותיך האינטלקטואליות תוכל לעשות רק אם תשקיע במרכיב הרגשי. הריקנות שאתה מרגיש איננה נובעת מפערים בין רמת השיחה שלך עם חברך או בטלויזיה אלא מגורמים רגשיים עמוקים בהם אפשר ורצוי לטפל. אני מציע לך לנצל את הזמן עד הגיוס ולפנות לטיפול פסיכולוגי כדי לעשות את תהליך האינטגרציה הזה. בברכה ד"ר אורן קפלן