לגמ-גמ

אוי גמ- גמ... תשמעי סיפור: היו היתה ילדה. היא גדלה בבית רגיל, כמו הרבה בתים אחרים, עם אבא, ואמא, ואחים. החיים שלה היו כל- כך רגילים, שלא היתה לה ברירה: היא היתה מוכרחה לחלום. היא חלמה וחלמה, וגם כשהחלומות לא כל-כך הסתדרו עם המציאות, היא איכשהוא החליקה את זה. אבל למרות שהראש שלה היה בעננים, שתי הרגליים היו על האדמה. ולפעמים זה לא הסתדר לה. למשל, היא היתה מאד מודעת לזה שהזמן עובר, וכל החברות שלה כבר מתחתנות, והיא- לגמרי לבד, או מסתובבת עם הבחורים הלא נכונים. היא פיתחה שינאה עזה לרגליים, ובעקבותיהם לכל הגוף. היא התחילה לאכול בבולמוסים איומים- מה שגרם לה להשמין, להתרחק מחברה, להשאר בבית- ולחלום...לחלום... אבל הרגליים היו שם. וגם הגוף. יום אחד עבר שם בחור. ממש במקרה. והוא דיבר אליה- שאל אותה בשיא הרצינות שאלות על מהות החיים, ועל דת. והיא ענתה לו. הוא לא התעניין בגוף שלה, וגם לא ברגליים. אבל היא דוקא כן התענינה בשלו... ואז היא הבינה, שהיא צריכה לבחור. היא גם הבינה שאי-אפשר לוותר- לא על הראש, ולא על הרגליים. הם יצטרכו ללמוד לחיות ביחד- וכן, גם להתידד אחד עם השני. וזה קרה- לא בבת אחת, ולא מהר, אבל לאט לאט הבחורה החולמנית למדה להתידד עם הגוף שלה. היא נרשמה לשומרי משקל, הלכה לחוג להתעמלות (עם נשים מבוגרות ממנה פי 2, אבל זה כבר סיפור אחר.) היא למדה לכוון את הפעולות שלה לפי החלומות. חלק מהחלומות היא הצליחה להגשים. חלק אחר היא שמה בצד- בהיותה בחורה עקשנית ביותר,היא סירבה לוותר על החלומות, והסכימה רק לדחות אותם למועד מאוחר יותר. הגוף שלה רחוק מלהיות מושלם. לפעמים היא גם מזניחה אותו. אבל הוא שלה, ואחרי כל-כך הרבה מאמצים, היא לא מוכנה לוותר עליו בשום פנים ואופן. את בטח שואלת- למה היא התאמצה כל-כך? למה היא המשיכה? אני חייבת לספר לך שאת השאלה הזאת היא דיסקסה רבות עם אותו בחורצ'יק פילוסופי, לפני החתונה וגם אחריה. לפעמים יש לה הרגשה, שזה מה שמחזיק אותם יחד. זה, והילדות המקסימות שלהן... אבל היא כבר יודעת שיש עוד הרבה סיבות אחרות. אם תרצי- אם תרגישי שזה עוזר לך או מעניין אותך- אני אשמח לספר לך עוד סיפורים. תשני טוב. תחלמי חלומות נעימים. מחבקת אותך חזק.

נו, ככה זה באגדות.... לא לא, ברור לי שזו לא אגדה. אבל מה שעשתה אותה ילדה (משהי שאת מכירה?...) אני לא רוצה לעשות. אני לא רוצה לוותר על העולם שהמצאתי לי בראש, ועם כל הכאב שזה מביא לעולם המציאותי, אני חייבת לדבוק בחלומות. וגם אם אלו חלומות שלא טובים לי, כמו להשאר לבד. (כלומר לא במערכת זוגית אינטימית) כמו להתקשט בצלקות שלי, או למות מרעב...אני לא מסוגלת לוותר על כל זה. בתקופה זו אני מקבלת כדורים חדשים שעוד לא ניסיתי קודם, ובינתיים אני יותר רגועה, ללא התקפות ההרס העצמי שלי, ואני מתחילה לפחד שיעלמו לי הכאבים, ויהה לי טוב... אני לא רוצה שיהיה לי טוב . אם לא יהיה לי רע, לא ישאר לי כלום... יש לי גם חלומות טובים! דימיוניים, מאז שאני זוכרת את עצמי. ואני רוצה להיות שם !! אני חייבת להיות שם. אני לא מוכנה לגלות את זה שיש טוב גם פה. עד שאתה אורז את המזוודות שלך לטיול, ומכין ויזה ודרכון.... ופתאום אומרים לך : לא, אתה נשאר! אני לא מוכנה. בטח אני נשמעת כמו איזה ילדה קטנה ועקשנית, אבל בעבר מתישהו החלטתי את כל ההחלטות האלו, ועכשיו אני לא יכולה לשבור את המילה שלי......... אני כל היום מוצפת בחולומות שלי, אז אשמח מאד לסיפורים חדשים!!! נ.ב. בדר"כ אני מאד לא אוהבת חיבוקים!!! וכאן, באינטרנט, זו פעם ראשונה שזה לא מעביר בי צמרמורת.... ואפילו כייף. :)

שלום גדול! היום זה אחד מאותם ימים יפים, שבחוץ השמש זורחת וחמים ונעים, ובתוך הבית- קור אימים. הנה עוד סיפור: אחד, לא חשוב מהיכן ומתי, החליט לצאת לטיול. הוא התכונן טוב למסע שלו. קנה ספרים על המקומות בהם הוא רצה לבקר, השאיר פתק חנות המטייל עם הפרטים שלו בנסיון למצא שותף או שותפה לדרך. חסך כסף, חיסן את עצמו בכל מיני חיסונים. ויזה דרכון, מזודה-כל מה שצריך. הכל הוא לקח בחשבון. חוץ מדבר אחד: הוא לא ידע כמה קשה יהיה לו להפרד. זה לא היה הצד הטכני: הוא ידע שיש מי שישמור על החתול שלו. השכנה הבטיחה להשקות את העציצים. החברה שלו היתה סטודנטית באוניברסיטה, ולא היה לה ראש לשום דבר חוץ מללימודים, וחוץ מזה היא הבטיחה לחכות. הוא ידע שהכל ימשיך להיות אותו דבר גם כשהוא יסע, וגם אחרי שהוא יחזור. זה הרס אותו. אז מה המשמעות של כל זה? הוא שאל את עצמו. זה כל-כך הטריד אותו, שכבר יצא לו החשק לסוע. וגם נמאס לו מכל מה שיש. הוא הסתובב ככה מבואס כמה שבועות. בפוקס, משהוא ראה את המודעה שלו בהמטייל. והתקשר אליו. הם דיברו, ודיברו, ודיברו. בסוף סגרו על טיול קטן- של 3 שבועות. כשהוא נסע, הוא עוד היה תקוע בבאסה. אבל כשהוא חזר- הוא כבר הרגיש אחרת לגמרי. מה עשה את השנוי? לא הפטריות של גואה. (הוא לא נוגע בדברים כאלה, עניין של העדפה.) עד היום הוא לא ממש מבין. הוא אומר, שלפעמים, במיוחד כשהוא מרגיש איזו התלהבות גדולה ממשהוא, הראש נוטה להיות מוצף במחשבות, ואז הוא מאבד כיוון- קצת כמו תחושת הסחרור של טייסים, שאחריה לפעמים יש נפילה. הוא לימד את עצמו לנווט על-פי מכשירים (לפעמים בן-אדם מבחוץ יכול להיות המצפן שלך) ולא רק על סמך תחושות. זהו. מתי ההפסקה הבאה שלך?