האם אני שקרנית פתולוגית?

שלום אני שמה לב שאין לי בעיה להסתיר את הדברים כשאני רוצה להסתיר את המצב האמיתי שלי, כלומר אני בקלות יכולה להמציא תירוץ או סיפור וכל זה תוך כדי שאני מסתכלת לאנשים בעיניים ואף אחד לא חושד שאני משקרת. אני עושה זאת כדי לייפות דברים.אח"כ אני מרגישה רגשות אשם.האם אני עושה זאת כי אני שקרנית פתולוגית או שאני פשוט סובלת ממצוקה רגשית וכדי לכפות עליה אני עושה את מה שאני עושה רק שמסתבר שאני טובה בזה? תודה

זה פשוט לא *כל כך* נורא - לא מבחינה מוסרית לפחות. מילים הן בעיני לרוב רק מילים... הדבר החשוב להבין הוא למה את מרגישה צורך לשקר כל כך הרבה. נשמע שאת תחת לחץ להציג תמונה טובה יותר מהתמונה המציאותית וזה נראה לי קשה, וגם בעייתי ככל שמדובר בקשרים קרובים יותר. בקשר קרוב שקר או הצגה מסולפת של עצמך לא יוצרת קירבה, ואם אין קירבה קשה לחוש סיפוק מקשר. זה משהו שיכול ליצור בדידות, להיות לבד עם עצמך האמיתי, כשמה שאנשים אחרים יודעים הוא לא האמת. מחשבה נוספת, מכיוון קצת אחר היא, שאולי את זקוקה ליותר מרחב, וידיעה מדוייקת של אנשים מה את עושה, מה באמת קרה וכו' מעיקה עליך. בכל מקרה נשמע לי האינטראקציה בינך לבין אחרים גורמת לך למצוקה מסויימת - בין אם בגלל רצון להסתיר, או בגלל פחד להחשף, או בשל פחד מביקורת, או כי את מרגישה שאת צריכה לגונן על עצמך, ואת לא מרוצה מהאופן שבו את מתמודדת עם כאלה מצבים. סיבה מצויינת ללכת לטיפול פסיכולוגי ולהתאמן על להגיד את האמת, כמה אמת שאת רוצה או יכולה ולהבין איך את יכולה למצוא את האיזון ביחסים שלך עם הזולת. (ועם עצמך)

טללית שלום עצם העובדה שאת מודעת לבעיה וחשה רגשות אשמה לגבי הענין, זו התחלה טובה לטפל בזה. בד"כ אנשים משקרים מתוך מצוקה וחשש שהאמת איננה מספיקה. יש כמובן מרכיב של מניפולציה בשקר, והשאלה המרכזית היא עד כמה יש לך מוטיבציה ורצון לשנות את המצב הקיים. כנראה התרגלת שהשקר מסדר את העניינים וזה יותר קל בינתיים מאשר להילחם בזה. ע"פ רוב יש נקודה מסויימת שבה הדברים מתהפכים והשקרים הופכים למכשול שעלול להרוס לך את החיים. לכן כדאי לטפל בענין בזמן כל עוד לא נוצרו נזקים קשים. כל התמכרות יש בה פוטנציאל הרסני גם אם בטווח הקצר היא גורמת הנאה או חוסכת כאב. בברכה ד"ר אורן קפלן