ילדי מתעקש שאלוהים לא קיים

שלום, אנחנו זוג מעורב (יהודיה ונוצרי). שנינו לא דתיים אבל אני מאמינה בישות אלוהית כלשהיא. ילדי בן ה- 8 מתעקש בזמן האחרון, בכל הזדמנות להצהיר שאינו מאמין באלוהים ושמבחינתו אלוהים לא קיים. בכל פעם שזה קורה, אני מתמלאה באיזו שהיא תחושת פחד ולא כל- כך יודעת איך להגיב. מפחיד אותי שלא יהיה לו ממי לבקש בקשות בשעת צרה כמו שאני נוהגת לעשות. למרות שאני לא ממש מאמינה גדולה וגם אצלי האמונות לא מוחלטות, אני יראה מן ההחלטיות שלו. אביו דרך אגב, אתאיסט, אם כי לא מדבר על-כך. בני להבדיל מאביו הוא ילד רגיש ביותר ואני חוששת כיצד יתמודד בעולם אכזרי זה " ללא אלוהים באמונתו". האם תוכל להנחות אותי- כיצד להגיב. בכל זאת: גם אני אינני יודעת מה נכון, אבל אני רוצה שבכל זאת ישאיר את הדלתות פתוחות. תודה

שלום שני, לדעתי כדי לדעת במה אנו מאמינים אנחנו צריכים למדוד על עצמנו דעות ואמונות שונות. נהוג לומר שזה קורה בעיקר בגיל ההתבגרות, אבל לדעתי זה תהליך שמתרחש לכל אורך החיים ולכן את לא חייבת להתייחס להצהרה של בנך כאל דעה סופית ומעוצבת. אבל זה לא העיקר בעיני. נראה כי האמונה עבורך היא משהו משמעותי (גם אם לא מובנה מבחינה דתית). נשמע שעבורך האל הוא מקור לבטחון בעולם, אבל נראה לי שבמקום לדאוג כעת לשאלה האם חוסר האמונה באל יפגום בחיי בנך, עדיף שתמצאי את כאם, את הדרך להעניק לו את הבטחון והחוסן שאת חוששת שאין לו מספיק ממנו בשל רגישותו. אני לא יודעת מהי אמונה באלהים עבורך, אבל אמונה בהורים היא דבר לא פחות חשוב... :) ואולי יותר חשוב מאמונה גיל הזה, היא ההתנסות. אמון/אמונה אינם שונים בהרבה. לתת אמון בחיים, בכך שיש מישהו שנותן לנו גב, שדואג לנו, שהעולם הוא מקום בטוח זה העיקר. כתבת שאת חוששת שהוא לא יפנה בבקשה ל"אלהים" כאשר יהיה זקוק לעזרה, אך אולי כאשר הוא זקוק לדבר מה - קונקרטי או נפשי - כדאי שוכל לפנות אליך.

תודה לילה. התשובה שלך יפה וחכמה ונראה שנגעת בנקודות נכונות. אולי באמת הצורך שלי באמונה במשהו נובע בעצמו מהעדר הרגשת בטחון בילדותי.

שני שלום השאלה שעולה אצלי מדוע הנושא עולה בצורה כזו, כלומר, מדוע לילד יש צורך להכריז כעת על אמונותיו. האם זה בעקבות שיחה שעלתה? האם הוא בשלב של חיפוש עצמי? האם כמרד כנגדך? יש די הרבה אפשרויות וצריך לנסות ולהבין מהיכן זה מגיע. החרדה שלא יהיה מי שיעזור לו לא תועיל כעת, וסביר להניח שהתנגחות חזיתית רק תגביר את הנטייה שלו להתנגד. לדעתי צריך לתת לו חופש, לומר שאת מאמינה, שאבא לא מאמין, ושהוא יבחר עם הזמן את מה שמתאים לו. לכל אחד יש אמונה ומשהו בו הוא יכול להיעזר ולהתחזק. לאחד זה האל, לאחר זה משהו אחר. ככל שתשאירי בעצמך את הדלתות פתוחות עבורו כך הוא יוכל לעבור בהן בדרכו. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה, ד"ר קפלן עזרת לי לדעת כיצד להגיב. שני