כמה שאלות להתענינות

שלום וברכה, 1. קראתי בפורום רבות על התאהבות במטפל. אני משום מה חשה תחושה הפוכה יש לי תחושת סלידה עזה ביותר כלפי הפסיכולוגית שאני אצלה(אין לי ענין לעזוב אותה היא קלטה אותי מייד) בחיים שלי לא הרגשתי תחושת סלידה בעוצמה כזו, האם זה גם חלק מהעברה שקיימת רק בצורתה ההפוכה? (אין לזה סיבה הגיונית) 2. הגעתי לטיפול בעקבות בעיה מאוד ממוקדת וספציפית שבמובן מסוים לא היה ברור לי האם אני צריכה להגיע לטיפול פניתי לפסיכולוגית התנהגותית קוגניטיבית לטיפול קצר מועד ומשום מה מאז שהלכתי לפסיכולוגית אני הפכתי להיות בן אדם בעייתי הרבה יותר ממה שחשבתי , לדוגמה אני דיסוצאטיבית......... לא מדברת על עצמי בצורה ישירה וכד' עד שהגעתי לטיפול לא חשתי בכך ומשום מה אני מרגישה שהטיפול מתמקד בבעיות שלא הפריעו לי , הערתי לה על כך והיא טוענת שהיא מחפשת בדיוק מה גרם לבעיה השהגעתי אליה......... ואני תוהה האם לא היה שווה לשהישאר עם הבעיה "הקטנה שלי" במקום לגלות בעיות שלא הייתי ערה לקיומם? 3. לגבי כאבים פסיכוסומטיים לדוגמה חוסר יכולת לשמוע באחת מהאוזניים משהו יכול להסביר לי כיצד זה עובד מבחינה פיזיולוגית!!!!!!!? 4. לא התענינתי בפסיכולוגיה עד שהגעתי לטיפול ומעבר לכך התיחסתי לכך כאל קשקוש, ופתאום זה הפך למרכז חיי, אני קוראת ספרים מתענינית וכד' האם ידע יכול להוסיף או להזיק ברמה הטיפולית מה נוח יותר לפסיכולוג האם כשאדם שיושב מולו מתענין או שהוא רק בה לפתור את בעיותיו שלו ומקבל הכל כמו שהדברים נשמעים לל אמחשבה? תודה מראש בברכה, יעל

אני חושבת שתחושת הסלידה שאת מתארת מקבילה, במובן מסויים, להתאהבות המדוברת... בכלל, יכול להתעורר מגוון של רגשות כלפי המטפל ולא רק התאהבות, רק שמשום מה ההתאהבות היא זו שמטרידה הרבה מטופלים. לפעמים התעסקות בבעיה מסויימת מקצינה אותה. זה גורם לדברים להיות פתאום במרכז. כשמדברים על הבעיה, היא תופסת מקום חשוב ולכן מתבטאת בעוצמה רבה יותר. הרבה פעמים מדברים על ירידה לצורך עליה. אולי הבעיה ה"קטנה שלך" היא מעין מסך שמסתיר מאחוריו את הבעיות המהותיות יותר? כמו (לדוגמא) שחום בזמן מחלה מעיד על דברים אחרים; נדיר שיש סתם חום בלי סיבה. אז אקמול מוריד את החום, אבל לא מטפל בבעיה האמיתית. הרבה פעמים (לא בכולן) לא מגלים - גם אחרי בדיקות רבות - שום ממצא פיזיולוגי ש"מסביר" תופעות פסיכוסומטיות. שאלה טובה.... אני מתארת לעצמי שזה תלוי בפסיכולוג עצמו. אני לא חושבת שידע שרוכש המטופל אמור להפריע למטפל. לדעתי, יש מטפלים שזה לא מפריע להם, ואחרים שמבחינתם זה פחות טוב. אגב, אין רע בכך שמטופל מפעיל מחשבה. ויותר מזה - מטופל שמקבל את דברי המטפל ללא עוררין, ובלי לחשוב על זה - לא יגיע רחוק.

יעל שלום הנושא שעלה בפורום היה סביר "העברה" כלומר השלכת תחושות ותכונות על המטפל מתוך העולם הפנימי. אהבה זו אפשרות אחת וסלידה יכולה לבוא באותה מידה של סבירות. למשל, יתכן שכל הדברים הקשים שעלו פתאום בטיפול משתייכים באופן כלשהו למטפלת, כלומר, היא אשמה בכך שפתאום נעשית כזאת. את יודעת כמובן שמבחינה הגיונית זה לא כך, אבל המציאות הפנימית מורכבת יותר מזה ויתכן שהפסיכולוגית נעשתה עבורך הייצוג של כל מה שאינך אוהבת בעצמך. אגב, יתכן שגם סתם אינך אוהבת אותה, שהיא מצליחה לעזור לך אבל משהו בגישה שלה לא מוצא חן בעיניך. בטיפול יש גם רגשות אמיתיים, לא הכל העברה. אם באמת היית חושבת שהטיפול יצר את הבעיה ובלי הטיפול היית נשארת עם בעיה קטנטנה ולא משמעותית היית מזמן עוזבת. אפשר להכחיש את המציאות עד לדרגה מסוימת, אח"כ זה מתחיל להרוס את איכות החיים בצורה שיטתית. לגבי הכאב, אין לי תשובה כיצד זה עובד, נדרשת כאן היכרות יותר עמוקה עם המקרה ואת זו יש לך מן הסתם עם הפסיכולוגית שלך שעימה את נפגשת כבר זמן מה. הידע הפסיכולוגי עשוי לדעתי לעזור, הוא משפר את המודעות. עם זאת, אין בו כדי לפתור את הבעיות באופן מלא כי יש גם היבטים רגשיים ולא רק קוגניטיביים לכל בעיה פסיכולוגית. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן, תודה רבה על התשובה המפורטת, וכן על כל התשובות שאת המגיב יעל