פיטורין

אתמול פיטרו את בעלי מהוראה ולצערי עשו את זה בצורה מאד מכוערת, מה שעושה את הכל הרבה יותר כואב. אני לרוב אובייקטיבית ויכולה עדיין לומר שהוא היה מורה מצוין ומשקיען הרבה מעבר למה שראיתי בימי חיי אצל מורים. לפני מבחנים הוא עשה שיעורים פרטיים לתלמידים, היה תמיד זמין באינטרנט או בטלפון לשאלות, חילק תמיד סיכומי חומר. תלמידים אהבו אותו והציונים תמיד היו בממוצע כיתתי גבוה. הוא אפילו זכה בפרס על שמירה על ממוצע גבוה בבגרויות. ימים ולילות הוא ישב להכין טוב את החומר ל"ילדים" שלו, התלמידים. הוא אהב את ההוראה בלב ובנפש. ובסוף באים אליו ואומרים לו שההוראה לו לוקה בחסר, שהשיטה שלו ליברלית מידי ושהוא לא משקיע את המקסימום. איזה עלבון. מעבר לחרדה הכלכלית שכרגע נחתה עלינו וגורמת למועקה רצינית בנשמה (אם כי אני סומכת עליו, הוא איש עבודה ויסתדר מהר) ישנו העלבון הצורב. אני כל כך מזדהה איתו שאני חושבת שאנחנו מנחמים זה את זה בשלבים...ואז אני מרגישה אשמה על כך שאני עוד מוסיפה לו דאגות. איך מתמודדים עם כזה דבר?

רונה שלום נשמע שבעלך אדם מוכשר ובוודאי ימצא עבודה חדשה תוך זמן כזה או אחר. הפגיעה והעלבון שאת מרגישה עבורו מובנים וטבעיים, כמו גם הלחץ מפני הבאות והמצב הכלכלי. האירוע קרה רק אתמול ואם היית רגועה ואדישה אולי זה היה בלתי סביר. פיטוריו לא קשורים בהכרח לכשרונו, לצערנו זה קורה לא מעט בכל המערכות ובמיוחד במערכות הציבוריות. אין מה להרגיש אשמה על הדאגות שלך, אתם משפחה אחת וזה טבעי שתעברו ביחד את מה שקרה, גם אם זה אירוע שמתמקד בו. אני מציע שתתני לעצמך שבוע בלי ביקורת עצמית, פשוט להיות שם איתו ועם עצמכם. אני מעריך שתוך כמה ימים הכאב יתכהה מעט ויהיה אפשר לחשוב על תכנון ההמשך באופן יותר פרקטי. בברכה ד"ר אורן קפלן