אאוטסיידריות

כל סוף השבוע הזה אני מתבשלת בתוך עצמי, מתוחה ועצבנית והחלטתי לנסות ולכתוב כאן ואולי לשאוב עידוד או תובנות שאני לא מגיעה אליהן בעצמי. אני עובדת במקום בו עובדות יחד איתי עוד 4 בנות + בוסית (אין גברים במשרד). התחום בו אני עוסקת שונה מהתחום בו עוסקות שאר הבנות. בהתחלה הסתדרתי טוב עם הבנות אבל בגלל הביישנות שלי והקשיים שיש לי להיכנס לתוך קבוצה, קצת הבדלתי את עצמי וזה הלך והחמיר. עם הזמן יצרתי קשר חברי מאד טוב עם הבוסית וזה יצר חוצץ עוד גדול יותר ביני לבין שאר הבנות. בשבוע שעבר היה אירוע משרדי של כל הסניפים ורק אני והבוסית החלטנו ללכת (לכולם היתה אפשרות להצטרף, הן לא רצו). למחרת הייתי צריכה להיות באחד הסניפים כדי ללמוד משהו שקשור לעבודה שלי. משום מה שני הדברים האלה יצרו המון גלים במשרד. הבוסית סיפרה לי שהן ניגשו אליה ושאלו אותה למה הייתי צריכה ללכת לשם, מה היה לי לחפש שם ולמה היא לקחה רק אותי לאירוע. אחת הבנות אף אמרה לה שאני שונה מהן ולכן הן לא מסתדרות איתי. עד עכשיו המילה הזו כואבת לי. למחרת כשהגעתי למשרד כמעט אף אחד לא דיבר איתי. אני מרגישה המון עוינות במשרד מצד כל הבנות. אני לא חלק משום דבר שהן עושות ביחד. אני תמיד לבד וזו הרגשה איומה. לא קוראים לי לשיחות בנות, לא לארוחות צהריים, לא מתקשרים אלי כשאני חולה וכד'. בחודשים הראשונים שלי שם עוד ניסיתי להתחבר אליהן (למשל הזמנתי אותן אלי הביתה לארוחה) אבל עם הזמן היתה התנתקות גדולה מאד. פעם אחת עשיתי להן שיחה וניסיתי להבין מה קורה פה. הן אמרו שהן מרגישות שאני מרכלת עם הבוסית עליהן ומלשינה עליהן ושמוזר להן שיש כזה קשר ביננו. בנוסף הן הרגישו שמהיום שהגעתי למשרד לא ממש התעניינתי בהן אלא רק סיפרתי על עצמי וזה חרה להן. הבטחתי לשים לב, לחשוב ולשנות ואכן כך עשיתי. אני יודעת שלא שאלתי הרבה עליהן כי חששתי. אני תמיד חוששת לשאול שאלות כשאני מכירה אנשים חדשים כדי לא לפגוע בנקודות רגישות, כדי לא לקבל דחיה, כדי לא לומר שטות. אני פונה למה שבטוח -לספר על דברים שאני לא יכולה לטעות בהם, על עצמי. חשבתי גם וראיתי שהן צדקו בכך שהיו דברים שסיפרתי לבוסית בהסח דעת ומאז תיקנתי את דרכיי ואני שמה לב למה שאני אומרת לה. יש ביננו קשר חברי חם ואנחנו משתדלות לא לדבר על הבנות במשרד. אני אפילו לא מספרת לה כמה רע לי שם. בקיצור, אני לא יודעת מה לעשות. אני מלאת כעס על היחס כלפי ועל כך שהן כל כך כעסו שהייתי באירוע של החברה ובסניף השני למרות שזו זכותי להיות באירוע כזה וגם הן יכלו לבוא ולמרות שההליכה לסניף השני היתה כדי ללמוד משהו שקשור בעבודה אבל אני לא יכולה להתעמת איתן על כך כי אני לא אמורה לדעת שהן פנו לבוסית והתמרמרו על כך. חשוב לציין גם שבמסגרת העבודה שלי אני צריכה לצאת הרבה לפגישות וגם זה מעורר המון הדים. אני תמיד מקבלת את ההרגשה שאני מרמה אותן וצריכה להתנצל על היציאות האלה למרות שהן קשורות אך ורק לעבודה ומעולם לא ניצלתי את היציאות שלי למטרות אישיות. אני יודעת בדיוק איפה טעיתי ולא מצליחה להפסיק לאכול את עצמי. אני יודעת ששיניתי את מה שהפריע להן ולקחתי לתשומת ליבי אבל לא נראה שזה עזר. הפכתי לשעיר לעזאזל של המשרד ואני מרגישה כל כך לבד. אין לי אומץ לשוחח איתן שוב, במיוחד משום שרמת העוינות עלתה כלפי ואני מרגישה אחת מול רבים. כל כך קשה לי ורק המחשבה על לבוא מחר למשרד ולהיות שוב לבד, מלאה כעס ועלבון, מעוררת בי חלחלה. אנא עזרו לי

לרב אני בחורה שקל מאד לקשור איתה קשר, ויש לי הרבה חברים. אבל היתה סיטואציה אחת בחיים שהיתה קשה מאד ולא מובנת לי. זה היה כשהייתי בצבא, והייתי במשרד עם עוד בנות. ונוצרה שם אווירה, כמו שתארת, שפשוט היה לי קשה לבוא בבוקר. די דומה למה שאת מתארת - עוינות, ריחוק, זלזול, רכילות... בהתחלה זה נראה לא נורא, סתם יום או שעה, בהמשך זה התדרדר לרמה שממש ממש סבלתי. בסוף עברתי משם. בנות יכולות לפעמים להיות נורא קשות. נורא. נורא. אני די שונאת בנות :) וגם אוהבת. אני לא יודעת מה הייתי מייעצת לי עצמי אז לעשות, משום שעד היום אין לי ממש תובנה ללמה דברים קרו ככה שם, ובמקרים אחרים אחרת. במקרה שלך כיום, אני חושבת ששיחה עם אחת מהן, אחת שאת הכי פחות מרגישה רע איתה, ושאת יכולה לשתף אותה במצוקה שלך יכולה להביא לשינוי. בסופו של דבר, החבורה לא מודעת לרב לעוצמת הרגשות שיש למי שהופך להיות האאוטסיידר לה. החבורה מגדירה את עצמה דרך האאוטסיידריות, אבל דברים כאלה יכולים גם להשתנות. האם יש מישהי שם, אחת, שנראה לך שהיית יכולה לדבר איתה? בסופו של דבר, אם זה לא ישתנה, הייתי מחפשת מקום עבודה אחר. אין טעם לסבול כל כך עמוק בחיים. השאלה היא האם זוהי סיוטאציה מוכרת לך? אם כן, אז אין ברירה אלא להתמודד. אם אלא בעיקר נסיבות, אפשר לפעמים להגיד - "זה לא אני, זה הם, והנסיבות, וגורם מיסתורי של כימיה שלא תמיד מובן" וללכת.

שלום לך, היו שאמרו שבנות יחד בלבד זה "קן צרעות".....וכנראה לא טעו. אין לי מושג למה בנות צריכות להיות מכשפות אחת לשנייה, כ"כ צרות עין. גם אצלי במשרד זה כך. אומנם יש גברים, אך הבנות זה משהו בלתי נסבל. מרכלות, מגעילות ובייחוד שכרגע הבוס עזב ומישהי החליטה שהיא כרגע ה"בוסית". יש אופי "חרא" לחלק מהנשים שהן בתפקיד ניהולי להיות מכשפות ורעות בדרגה שלא תאומן. איך צריך להתנהג איתה? עד עתה לא היו חילוקי דעות עימה, אך מהרגע שמינתה עצמה כבר החלה לריב עימי. הסתבר שלא רק בעבודה זו היתה "מכשפה" אלא גם בעבודות קודמות וגם השכנים שלה חושבים כך..... יש אף גברים בעבודה שטענו שהיא "הציעה" להם לשכב עימה (היא נשואה) ואף הציעה לחלק משרות נכבדות במקום. ????

רונה שלום לסיפור שלך יש שני היבטים. האחד הוא הקשר השלילי שנוצר עם עמיתותיך לעבודה, אבל השני שלא מודגש מספיק הוא הקשר הטוב שנוצר עם הבוסית שלך, ולא הייתי מפחית מחשיבותו. אינני יודע להסביר מה קרה אצלך במשרד, אני מתאר לעצמי שזה סיפור מורכב ויש לו ללא ספק כמה מקורות. יש כאן את האישיות הפרטית של עמיתותיך ושלך, את הקנאה שמתעוררת מצידן והחשדנות שמלווה לה, ועוד. לא קל להיות במקום בו עוינים אותך והשאלה האם הקשר הטוב עם הבוסית מכפר בכל זאת על כל זה, האם את יכולה לשתף אותה ואולי לנסות להיעזר בה כדי לשנות את הדברים. בחלק מהארגונים יש יועצים שיכולים לבוא כאנשים אובייקטיבים מבחוץ ולטפל בבעיות מסוג זה, במידה ויש אצלכם יועץ ארגוני נגיש היה כדאי לשוחח איתו ולברר אם יוכל לעשות משהו. לפי מה שאת מתארת קשה כעת לשפר את היחסים באופן ישיר עם הבנות, יש משהו שלא מאפשר את זה. יכול להיות שכדאי לנסות להוריד פרופיל, לעשות את עבודתך כראוי ולא להתאמץ ליצור עימן קשר, כמו גם לא להתעמת איתן. במידה והן לא מיקשה אחת, ויש אפשרות לשוחח עם אחת מהן שבכל זאת יותר ידידותית מהשאר, שווה לנסות. בכל מקרה, חשוב שתנסי לחשוב איך את מגבשת תמיכה חברתית מחוץ למקום העבודה מה שאולי יפחית את עוצמת הכאב ממה שקורה לך בתוך שעות העבודה. לבסוף, שווה לחשוב האם כל זה הוא פשוט מצב ביש של חוסר מזל או שיש כאן משהו שקשור גם להתנהלות שלך בחברת אנשים. במידה ואת מרגישה שיש לך חלק בכל העניין וזה מטריד אותך שווה לפנות בהזדמנות לייעוץ בנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה לכולם על התשובות. רציתי להוסיף שדיברתי עם אחת מהן שהרגשתי שהיא הכי פחות עוינת והשיחה עזרה קצת בהיבט שהיום היא משתדלת להיות יותר נחמדה אלי אם כי משום מה שהן כולם ביחד יש פשוט עוינות והתעלמות כואבת. כבר כמה חודשים שאני פשוט עושה את העבודה ומתעלמת מהקשרים החברתיים במשרד וזה עבד די בסדר עד אותה תקרית לפני כמה ימים. הקשר שלי עם הבוסית הוא קשר חם וטוב, אני מרגישה נוח איתה אבל אנחנו לא עוברות את הגבולות (כמו למשל להיפגש מעבר לשעות העבודה, לקבל טובות הנאה וכד'). מבחינת העבודה אני לא מקבלת ולא מבקשת ולו פסיק קטן יותר ממה שאחרות מקבלות. מעולם לא ביקשתי ולא קיבלתי התייחסות יתר. לכן גם אני לא מבינה על מה הקנאה והכעס הגדולים. אני פשוט אובדת עצות וקשה לי מאד. חבל לי לוותר על העבודה כי התנאים טובים, השעות נוחות, המשכורת טובה, העבודה מעניינת, אני מסתדרת מצוין עם הבוסית. חבל לי לאבד את כל זה בגללן אבל השאלה היא מה עושים? אני כבר מוצאת את עצמי ממש במתחים בגלל זה. היום כל היום בכיתי. רע לי נורא להיות האאוטסיידריות וקשה לי מאד שאני יודעת שגם אני הובלתי לזה בהתנהגויות מסוימות. אני אוכלת את עצמי וקשה לי להירגע מזה.