רגשי מצפון

אני בטיפול פסיכולוגי תקופה ארוכה, והתוודאתי על כך שאני מרגישה שאני לא סומכת על הפסיכולוג שלי ושאני לא מאמינה בטיפול והוא לא יאמר לי אף פעם שזה נגמר ושזה טיפול כרוני.. אז הגענו למסקנה שאני רגישה מדי ומתרחקת לא רק ממנו וזה מנגנון הגנה ליצירת קשר... בקיצור אני חושבת שזה פתח איזה כיוון והוא צודק הבעיה היא שיש לי רגשות מצפון שפגעתי בו.. וקשה לי עם זה מה דעתך? האם היה נכון להוציא את הרגשות הללו??

הי מירית. קודם כל אם את חושבת שבאמצעות מה שאמרת פתחתם כיוון לטיפול מועיל ונגעתם בבעיה חשובה, אז טוב עשיתם שדיברת על הדברים שמפריעים לך. שנית, הטיפול והקשר שלך עם המטפל מהווים בדרך כלשהי מיקרוקוסמוס למה שקורה מחוץ לטיפול, ואת אמורה לחוות באמצעות המטפל רגשות שיש לך כלפי דמויות משמעותיות בחייך (תופעה הנקראת העברה) ובאמצעות חוויה זו להגיע לפתרון הבעיה. שלישית, מטפלים רבים מתמודדים עם מה שנקרא acting out של מטופלים, חלק חמור יותר, וחלק חמור פחות. מה שאת מתארת היא סיטואציה שלהערכתי תקינה מאוד בטיפול, והוא חשיפת מחשבותייך ויחסך למטפל. ברור שהיה נכון לעשות זאת, קשה לי להאמין שפגעת בו (או ליתר דיוק שהוא נפגע), זוהי עבודתו. הוא נמצא שם כדי לעזור לך להתמודד,בין היתר, גם עם הכעס וחוסר האמון שמופנה כלפיו. בהצלחה

מירית שלום אין ספק שזה היה הדבר הנכון, אחרת כיצד היית מגיעה להבנה החדשה שעשויה לעזור לך בהמשך הדרך וגם בהמשך הטיפול. אני מציע שאת החשש שפגעת בפסיכולוג תביאי לפגישה הבאה כי גם זה נראה לי מידע משמעותי לא רק בהקשר הטיפולי אלא ליחסים שאת יוצרת גם מחוץ לחדר הטיפולים. תפקידו של הפסיכולוג להתמודד עם התכנים שעולים בפגישה גם אם הם נוגעים בו אישית. בברכה ד"ר אורן קפלן