איך להתמודד עם שינויי התנהגות אצל תינוקת

לפני כחודש וחצי התייעצתי עם הפסיכיאטר בפורום לגבי בתי בת השנה. עברנו לבית חדש, היא עברה לישון לבד ונכנסה למעון אחרי חצי שנה איתי בבית. בעצתו החזרנו אותה לישון עימנו כי היו יותר מדי שינויים לילדה בגילה והרגשנו שהיא במצוקה. במעון המטפלות טוענות שאינן מרימות ילדים על הידיים, ולבתי זה חסר. במו עיני ראיתי איך היא מתחננת לפניהן בתנועות ידיים והן עוברות לידה כאילו היתה אויר. הדבר מתבטא בבית בכך שמרגע הגעתה הביתה היא לא יורדת מהידיים, לא נותנת לי אפילו לשטוף כלי אחד ובלילה שנתה אינה רגועה כלל כשמתוך שינה היא מושיטה ידיים שנרים אותה, מייבבת או פשוט מתיישבת ונזרקת על המיטה. הילדה לא רגועה ועצבנית ולא מוכנה בשום אופן לישון במיטה שלה. אנו כבר מיואשים, אנו לא ישנים כמו שצריך גם אנחנו וגם הילדה קמים בבוקר עייפים והיא גם לא ישנה הרבה במעון (אולי שעה מקסימום שעה וחצי) ואז היא גם חוזרת עייפה הביתה. אנחנו לא יודעים איך להתמודד עם המצב הזה ואיך לגמול את הילדה משינה איתנו אם זה בכלל הזמן הנכון לעבוד איתה על כך. אנא עזור לי ואם יש צורך אלך איתה לטיפול אך אנא ענה במהרה... אנו ממש מיואשים ועייפים

מקום בעל גישה קצת יותר רכה וקלה עם תינוקות?! הגישה של לא לקחת על הידיים, נשמעת לי גישה ששייכת לזמן אחר. משהו שבהחלט לא תורם לתחושת הבטחון של תינוקת במי שמטפל בה.

ריקי שלום מעון בו המטפלות מתייחסות לילדים כמו אויר איננו מקום שרצוי להשאיר בו את הילדה. אני מציע לדבר על העניין עם מנהלת המעון ולהתרשם כיצד היא מתייחסת לעניין, לא רק מבחינה פרקטית, אלא גם האם גישתה ידידותית, גמישה וקשובה. במידה ולא תקבלי מענה מתאים אני מציע שתחפשי מקום אחר שלגביו תהיי יותר שקטה. במידה ואין מעון אפשר לבדוק אפשרות למטפלת או סוג אחר של מסגרת שהיא קטנה ואינטימית לילדה צעירה כל כך. אין מה לפנות לטפל בילדה מבחינה פסיכולוגית, אם תרצי תוכלי לפנות לקבל הדרכת הורים מפסיכולוג ילדים. בברכה ד"ר אורן קפלן