"החיים היפים"
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום אני כבר לא יודעת מה לעשות ולא יודעת איך להתמודד קשה לי , קשה לי מאוד ואף אחד לא מצליח להבין אותי אני בתחילות שנות ה - 30 לחיי ומרגישה שהם לא שווים .... כלום !!!! סובלת ממחלה או בעיית עור איך שאפשר לקרוא לזה (נוירופיברומטוזיס) אין לזה פיתרון לדעת מומחים רבים המצב רק מחמיר ומתרבה עם הזמן ונעשה זוועתי בימי הקייץ זה נעשה הרבה יותר גרוע , הגוף מרגד ומתמלא בגידולים המפלצתיים האלה והם גדלים וזה אוכל אותי מבפנים אני יוצאת ומבלה ומנסה להנות כמה שאפשר - מי שלא מכיר אותי, לא מרגיש כלום כלפי חוץ אך בתוך תוכי מרגישה ריקבון שנגמרים לי החיים בלי ליהנות מהם באמת רע לי רע לי רע....... אני יוצאת ומנסה להכיר בחורים > הזמן הרי לא הולך לטובתי כשהם (הבחורים) מגלים את בעייתי הם נרתעים ונעלמים אני כבר לא יודעת איך להתמודד איך לספר איך להגיד , מה לעשות ניסיתי ואני עדיין מנסה להכיר בחורים עם בעייה דומה בכדי שנוכל להתמודד יחדיו ונבין אחד את השני הרי בחור " בריא " כביכול לא יקבל אותי הבחורים אוהבים בחורות עם עור חלק ונעים ומה לעשות שאלוהים ברא אותי אחרת ניסיתי טיפול, אך הפסיכולוגית שלי כנראה לא ממש ניסתה או הצליחה להבין אותי ואמרה לי שאני צריכה להתגבר על זה - באמת ? ממש חכם מצידה - אבל איך ? כל פגישה הרגשתי שאני טוחנת מיים ולא ראיתי טעם להמשיך לפני כל פגישה , במקום לחוש ציפייה, חשתי עצבים וששוב הכל הולך לחזור על עצמו איך אפשר להתמודד עם הדבר הנוראי הזה שרק הולך ונעשה מפלצתי משנה לשנה אין לי חיים אני מרגישה שאני חיה בשני עולמות למרות שעושה הכל רגיל. יצא לי להכיר בחורים כל כך מקסימים , באמת !!! אבל " הבעייה " שלי גרמה להם לתפוס רגליים קרות ולברוח למה , למה אני צריכה לסבול ? קשה לי אשמח לתגובות
היי, קראתי את מה שכתבת ומאוד הזדהתי איתך. נכון אין לי את אותה הבעיה שלך אבל אוליי יש לי בעיה חמורה יותר אבל על זה בטח לא נתווכח. גם אני בשנות ה-30 לחיי, בלי בן זוג כבר שלוש שנים ועם ייסורים של החיים, כמו הורים חולים, מוות וכו' שאת כל זה אני עוברת לבד!!! אז נכון שיש לך מחלת עור שאני לא יודעת איך זה נראה ובמה זה מתבטא ובאמת יכול להיות שזה לא נעים, אבל לרגע אל תרחמי על עצמך!!! תאמיני לי שאני בחורה שנראית לא רע בכלל וגם אני בודדה וגם לי רע וגם אני בשנות ה-30 לחיי. תאמיני בגורל, תהיה חזקה ובסוף הכל יסתדר, מבטיחה. אני נמצאת עכשיו בגהנום, בתקופה הכי קשה של חיי, בתקווה שהאור עוד יגיע. יחד עם זאת אני לא מרחמת על עצמי, תזכרי אם אין אני לי, מי לי? בקשר לפסיכולוגית, תנסי משהי אחרת, לא תמיד יש כימיה. בהצלחה, גל
שלום החיים נשמעים מאוד קשים מהזוית הזו ואני מבין שהקושי העיקרי הוא לא רק בהתמודדות עם מחלת העור ומה שהיא עושה לגוף, אלא בקושי למצוא בן זוג. במצבים כאלה נוצר פעמים רבות דפוס חשיבה מעגלי סביב הבעיה שלא מותיר מקום לשום דבר אחר לצמוח או לעורר אופטימיות. נשאר כל הזמן רק החולי והבדידות שהולכים ונעשים עצומים יותר ויותר. כדי לצאת מהמעגל הזה חייבים לייצר משהו חיובי שאותו תוכלי לאהוב ושיגרום לך להעריך ולאהוב את עצמך יותר. למשל, בכיוון המקצועי, בפיתוח כשרונות ותחביבים, פעילויות חברתיות שונות וכו'. למרות הקושי לוותר על זוגיות, יתכן שזה מה שאת צריכה לעשות בטווח הקצר. לומר שכעת זה לא מסתדר ולא מתאים ושאת מתרכזת בהעמקה ופיתוח של עצמך. כאשר מצב הרוח והדימוי העצמי שלך ישתפרו סביר להניח שהכל יראה אופטימי יותר ואני מניח שיש סיכוי לא רע שגם דברים חיוביים אחרים יוכלו להתרחש בחייך, כולל מציאת בן זוג מתאים. בתוך מצב הרוח הדיכאוני בו את שרויה עכשיו, יהיה קשה לפתח זוגיות שבאמת תתאים לך. במידה והפסיכולוגית אליה פנית אינה מתאימה, חפשי אחרת שתדבר אליך יותר. חשוב שתהיי בתהליך טיפולי בתקופה שכזאת. בברכה ד"ר אורן קפלן
לצערי גם אני סובל מאותה המחלה ומכיר את הבעיה מקרוב אם תרצי לדבר את יכולה להשאיר לי הודעה במייל באנגלית [email protected]
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
