קריאה בנושא מטפל-מטופל

(השאלה נשאלה אתמול אך אינני מוצאת את השרשור). רק בכדי לפתוח לכם את התיאבון: (מתוך "סערת נפש" \ ד"ר יורם ארבל) (הקטע הכי משובח לדעתי בספר, בהקשר הנוכחי) "בינך לביני מתפתחים יחסים אינטימיים מאוד. ממובן מסוים, אם הטיפול שלנו יצליח, אני אראה אותך מקרוב מקרוב. אני אראה את כולך, בעירום נפשי מלא וממושך. בטיפול הזה אני מזמין אותך לחשוףלפני את הפנטזיות ואת הפחדים שלך, את הדברים שאת מסתירה לא רק מכל העולם אלא גם מעצמך...אני מתאר לעצמי שניגע בגילוי לב גם במה שמתחולל ועוד יתחולל בינינו. זאת קרבה גדולה, שחוצה את כל הגבולות המוסכמים המפרידים בין גבר לאישה, ובעצם בין כל שני בני אדם. כדי לאפשרלאינטימיות הזאת להתקיים בינינו בטיפול, אנחנו חייבים להגביל אותה בעולם המעשה.........אבל האחריות לשמירת הגבולות מוטלת עליי, לא עלייך......" וזה ממשיך עוד ועוד... מומלץ לקרוא מאוד! אגב, ישנו סרט "עד כלות הנשמה" שמספר על קארל יונג והמטופלת שלו (סבינה שפילריין) - על הטיפול, על האהבה המשותפת, על מימוש הקשר במובן הרומנטי-מיני של העניין, וגם ההרס והצמיחה וכל מה שבדרך. סרט מוצלח, מי שמעוניין בעניין - הסרט מומלץ בחום.

אני חושבת שהציטוט שצטט בהחלט מאוד מענין. ותודה על הוספת הסרט אני יקרא אותו. לגבי הציטוט שלו חשיפת הפנטזיות והפחדים זה הקטע שמפחיד אותי , הדברים שאנחנו מסתירים מעצמינו ועולים בסופו של דבר......... החוצה. לא מפני שאין צורך בהם מפני שהם הדברים שתוקעים שמפריעים לנו להתפתח הלאה אלו הדברים שקשה לי איתם ופשוט מתחשק לי להפסיק הכל ברגעים אלו.

תחשבי כמה נפלא זה, כשאת כן מגלה אותם, יושב איתך מישהו ואוהב אותך וחווה איתך ודואג לך ושומר עלייך ויעזור לך, ואת תרגישי את זה לא רק כקשה, אלא זה ילווה ברגשות נעימים של תמיכה ואהבה.

שלום לשתיכן הקשר הטיפולי מעלה הרבה רגשות ומחשבות, חלקן מייצגות תופעות והתרחשויות של העולם מחוץ לחדר הטיפול וחלקן קשורות ישירות לקשר הטיפולי. לפעמים זה מסבך את העניינים, לפעמים זה בדיוק מה שפותר את הסיבוכים. לא פשוט לשים את הגבולות במקומות הנכונים ותפקידו של המטפל הוא באמת לקחת אחריות מלאה על כך. גם המטופל עושה זאת בצורה כזו או אחרת, אבל הוא אינו אחראי לכך. הדברים שיורם יובל ואירוויין יאלום כותבים בספריהם מדגישים שוב ושוב את הקרבה הרבה שיכולה להיווצר בטיפול אך גם את ההרס שיכול ליצור טיפול לקוי שלא לוקח בחשבון את הגבולות הטבעיים שחייבים להיווצר. הקשר הטיפולי יכול להיות רגשי מאוד, אך הגבול שלו חייב להיות ברור מבחינה זו שלעולם הוא לא יהפוך למפגש של בני זוג. התסכול שעולה מן הטיפול ויעל כותבת עליו הוא טבעי ואני בטוח שעיבודו בטיפול עשוי להניב חומר גלם משמעותי שיתרום להתקדמות הטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

התגובות שלך מוסיפות ומחזקות, לאחרונה רציתי להפסיק את הטיפול מפני כל מיני רגשות תיסכול שיש לי מהטיפול, ובזכות פורום זה אני נשארת עדין בטיפול(ויש לי סיבה להיות בטיפול) אני לא מבינה בפסיכולוגיה כמו רבים בפורום זה, ואני תוהה לפעמים מה נותן לי הטיפול? אומנם אני רק שמונה פעמים הייתי , אך אני עדין לא מבינה מה זה נותן הדיבורים האלו שאני מספרת על עצמי, הלכתי לפסיכולוגית בשיטה התנהגותית קוגניטיבית וחשבתי שזה יותר תכלס, ומשום מה חוץ מלבלבל אולי לחלוטין כל הענין של חוויות מחדש שאני חווה , אני לא מרגישה שיש כאן משהו שנותן לי, יש לציין שהפסיכולוגית שלי תפסה אות לדעי בדיוק איך שאני והיא מכירה אותי די טוב אין לי טענות כלפיה, אני פשוט לא מבינה מה המטרה. באתי לעזר הואני רק מבולבלת וקשה לי יותר