.

אנימאבדת את שפיות דעתי ......... ברצינות.

גמ גמ שלי, (אני מקוה שאת לא מתנגדת לכנוי השיכות) גם אני כמעט איבדתי את שפיות דעתי בנסיון להצביע עם העכבר על הנקודה , בכדי להגיע לתוך ההודעה שלך... מה קורה? אחזור לפורום אחרי 8:00, אני מקוה שתפרטי קצת יותר. מתגעגעת...

:) לא חשבתי על הנקודה.....די משעשע... כבר ה - 28.01, וכיוון שאין לי מחשב בבית, רק עכשיו ראיתי את ההודעה. לקח לי מס' שניות להזכר מה קרה באותו יום, ועצם זה שזה לקח לי קצת זמן חשבתי שכנראה זה לא היה רציני בסופו של דבר. אבל כשאני נזכרת...קשה להסביר. ההרגשה שכבר השתמשת בכל הכוחות הרזרבים שהיו לך, ואתה ממשיך לתפקד על "האדים של הדלק" ואוטוטו... והשגעון שהתכוונתי אליו- כאילו שאתה מת מעייפות ורוצה לישון, אבל לא נותנים לך! אתה פשוט מאבד את זה. ולהיות יותר ספציפית, עם האוכל- הורדתי את תדירות ההקאות באופן משמעותי, ככה שאני מתחילה לעלות במשקל ומכאן מצב הרוח מתחיל לרדת. ואם אני משאירה את האוכל בבטן, אז אני חייבת להזיק לעצמי,( לפחות שמשהו טוב יצא לי מזה...) אז המצב עכשיו הוא שאני לא רזה כמו שאני רוצה (אני יודעת שאני לא שמנה, אבל על טעם ועל ריח, . והטעם שלי הוא מאד מאד רזה...) הקיץ מגיע, ולא שאכפת לי מהצלקות אבל אין לי כח להסתרות התמידיות שלהן, והמבטים של אנשים שמצליחים להבחין במשהו. בלימודים אני לא מרוכזת, הרי בשביל מה ? ואפילו דבר שאהבתי לעשות מאד מאד : ללכת לראות סרטים בקולנוע, אני כבר לא הלכתי המון זמן... כל הדברים האלו נכנסים לקופסא מאד קטנה, (יותר קטנה מקופסת גפרורים) והיא נמצאת בפנים, (בין הכליות לכבד) ואף אחד לא רואה אותה, ועם חברים אני מצליחה להתעלם ממנה, ואנשים היו צריכים לשלם לי כסף אם הם רק היו יודעים איזה הצגות אני עושה להם. ובזמן ההצגה גם אני בקהל, מאמינה למה שאני רואה. אבל אח"כ, כשאני לבד... הקופסא הזו כ"כ כבדה, ולוחצת. (אולי יום אחד כשאקיא, אקיא החוצה גם את הקופסא........) ואז אני חושבת לעצמי, בשביל מה כל זה? מה הסיבה הכל כך נעלה ששווה להשאר פה? אני יודעת שיש המון תשובות, אפילו לי. אבל כשאני עושה רשימה נגד ורשימה בעד.... היום, אני נרגישה בסדר. מה שלומך? נ.ב. שמחתי על כינוי השייכות!