חרדות מוגזמות בנוגע לילד

שלום רב. בני בן שנה וחצי ומאז שהוא נולד אני בחרדות אין סופיות בנוגע לחייו. דוגמאות: 1. אני כל הזמן עורכת לו בדיקות מחשש למחלות וזה כנראה נובע מכך שהשכן שלנו עם סרטן בראש והוא בן שנתיים בלבד. 2. בכל פעם כשסבתא מסויימת נוסעת איתו ברכב אני מתקשרת כדי לבדוק האם הם הגיעו ליעדם וזה כנראה בגלל שבעבודה שלי ראיתי מספיק (!!!) ילדים פצועים בתאונות. 3. אני כל הזמן מתעוררת בלילה כי אני חושבת שהוא לא נושם. כמובן שאח"כ אני מבלה את המשך הלילה בלהירגע ולנסות לישון. 4. אני כל הזמן חולמת שהוא מת ואיך החיים שלי נראים (כמובן שאין חיים) אילו רק אחוז אחד מהחרדות שמלוות אותי כל יום-כל היום. אני יודעת שזה מוגזם וקיצוני. אני חייבת עזרה אבל מתביישת ללכת ולבקש אותה. איך מתגברים??? יש ספרות שתאפשר לי לקבל קצת הדרכה??? אני לא מסוגלת לפנות לייעוץ. מה עושים???

נראה לי שמה שאת צריכה להתגבר עליו זה ה "לא מסוגלת לפנות לייעוץ". המצב מספיק משפיע על איכות חייך ומזיק לך ולמצב רוחך הכללי, שכנראה גם משפיע על הילד, ועל המשפחה כולה - ולכן - כדאי ללכת לטיפול.את הרי יודעת שהחרדות הן מוגזמות ולא מציאותי לחשוב עליהם כל היום, ובחרדה הזו אפשר לטפל. תחשבי שאת תוכלי לקום בבוקר, ולא להרגיש את כל הדברים האלו. תוכלי לדאוג רק את הדאגות הרגילות. אז בשבילך ובשביל כולם - כדאי ומומלץ טיפול ואפילו מהר.

שלום, אני מאוד מבינה אותך. בני כבר בן 15 בקירוב ואני עדיין חולמת חלומות שכאלו. כשהוא יוצא עם החברים אני לא הולכת לישון עד שהוא חוזר, כשהוא נוסע לטיול עם התנועה אני האמא שממש מציקה לו ולמדריכים כי כשהוא לא עונה לנייד שלו (כי נמאס לו..) אני פשוט מתקשרת למדריך. הוא חולה אופניים ויש לי חלומות איומים על תאונות שיקרו לו. יש לי חלומות איומים על דברים אפילו ממש לא הגיוניים או ממש מחרידים שקורים לו (שמאוורר התיקרה נפל עליו בלילה, שבשירותים הציבוריים מישהו תפס אותו..., שחוטפים לי אותו וכן הלאה)וכל הגוף שלי כואב והלב פועם בלחץ ואני ממש לפני היסטריה. בשנה הראשונה שלו כמעט ולא ישנתי בלילות. כשהוא ישן בשקט ושלווה הייתי נוגעת בו לוודא שהוא עדיין נושם. בשיחה עם חברות הבנתי שאני לא האמא היחידה שחיה בחרדות כאלו. כמובן שייש סף נורמאלי לחרדות האלו. למקרא מיכתבך נראה לי שאת עדיין בסף הנורמאלי - או ששתינו לא בסף הנורמאלי. יצרת ילד ממש מתוך תוכך ורגש הגוננות כל כך חזק והילד הזה הוא ממש עולמך והפחדים קיימים. אין לי מילים להרגיע אותך אלה רק לנחם אותך שאת לא היחידה בחרדות האלו וכמעט כל אמא חווה אותם.

סיגל שלום למרות שסוג הדאגה שאת חווה נפוץ, זה לא מפחית את המצוקה ממנה. אני מעריך שניתן יהיה לעזור לך בטיפול קצר וממוקד וחבל שתמשיכי לסבול, מה גם שדאגה כזו עלולה להשפיע לרעה גם על האוירה בבית, על הילד והקשר שלך איתו. אני מציע לך לנסות לקבל טיפול בגישת EMDR, מנסיוני בסוג כזה של בעיות היא יעילה ופועלת במהירות. תוכלי לקרוא עוד על השיטה באחד המאמרים שאליהם מגיעים בראש העמוד. רשימת מטפלים ניתן למצוא באתר העמותה הישראלית ל EMDR www.emdr.org.il בברכה ד"ר אורן קפלן