בעקבות טיפול

שלום וברכה, לפני כשבועיים התחלתי ללכת לפסיכולוגית, הסיבה היתה בעיות שונות , אך לא רציניות מידי. משום מה לאחר הפגישות החלו לעלות לי בראש אונס שהיה לי בהיותי בגיל 10 (כיום אני בת 24) כשסיפרתי לה זאת כבדך אגב, משום היא התמקדה בפגישות בענין זה מעבר למה שנידרש, אני גם מרגישה שהכל היא מדביקה לסיפור הזה. זה מפריע לי משתי סיבות: 1.לדעתי לאירועים שמפריעים לי (התפרצויות, רתיעה ממגע וכד') אין שום קשר לאירוע שחוויתי בגיל 10.(ולכן אין טעם לטפול בצורה זו) 2. זה היה בגיל 10 ושכחתי מכך לחלוטין לפתע בעקבות הטרדה שעברתי לאחורנה והטיפול הכל צף ועלה , אני שכחתי מהמאורע לחלוטין , ולכן אני לא מרגישה נוח עם הזכרון כי אולי הוא לא מדויק זה היה לפני 14 שנה , אולי אני מפנטזת .................. ניסיתי לומר לה שאין טעם להעלות את הנושא, אך תמיד לקראת סיום הפגישה הנושא עולה איך שהוא. כיצד ניתן להסביר לה שאין בכך טעם ושזה סתם בזבוז זמן? תודה מראש אנונימית

הי אנונימית, קודם כל את חייבת להגיד לה את מה שאת כותבת כאן. רק בשיחה פתוחה לגמרי איתה תוכלי לשמוע ממנה את דעתה באמת ועל למה היא חושבת שזה כל כך חשוב. אולי יש סיבות למה את לא רוצה לדבר על זה או לחשוב על זה, ואולי זה חלק מכלל הבעיה, והיא רואה את זה כרגע ואת לא, אבל עדיין - את חייבת לדבר איתה על זה באופן הכי גלוי וישיר שאפשר. דבר שני , מנסיון רב, נראה לי שצריך להרגיש אם המטפלת מתאימה לך, אם את מרגישה שהיא יכולה לעזור לך ושהיא טובה לך. אולי אין התאמה ואז תוכלי להחליף טיפול אבל כדאי שתדברי איתה על הכל לפני שאת עושה כל צעד שהוא. בסך הכל היא יודעת עליך כבר יותר מכל אחד בפורום הזה, והיא תוכל לענות לך על מה שאת שואלת כאן.

שלום אנונימית, במהלך טיפולים עולה לנגד עיניך תמונה קשה של אונס שלך. בין אם זו מציאות שקרתה לך, או תמונה שמחשבתך מייצרת, משתקפת ממנה מצוקה קשה. בטיפול פסיכולוגי המטפל מתעסק הרבה מאד במציאות הפנימית של המטופל - כלומר לא בהכרח רק באמת העובדתית של מה בדיוק קרה, ואיפה, ואיך, אלא מה המטופל מרגיש, חושב, מדמיין וכו'. המטפלת שלך מקשיבה לך, ושמה לב שהתמונות האלה חוזרות ועולות אצלך, ולכן היא מתייחסת לכך. תת המודע הוא מנחה טוב בטיפול - ואני מנחשת שמסיבה זו המטפלת שלך נעזרת במה שעולה אצלך בראש כהנחיה שמספרת לה מה חשוב, מה יכול להסביר את התופעות שיש לך כיום, מה רלוונטי. אני חושבת שחסרה לך סבלנות, או שאולי ההתמודדות עם הנושאים היא כל כך קשה שפשוט יש רתיעה מלהכנס אליהם. נסי לתת בה אמון, אולי היא יודעת מה היא עושה.

שלום אני מקבל את הדעות של הכותבים הקודמים. אני חושב שאת צריכה להעלות את מה שמטריד אותך באופן ישיר עם הפסיכולוגית ולראות מה היא חושבת וכיצד היא מתמודדת עם זה. מן הסתם אונס בגיל 10 הוא אירוע מאוד טראומטי ועלול להשפיע על החיים בצורה קשה. גם אם זה פנטזיה ולא מציאות יש לזה עדיין חשיבות רבה. לכן אפשר להבין מהיכן מגיע הדגש הרב בטיפול על האירוע הזה, אבל אם את מרגישה שזה יותר מידי ולא מתאים פשוט תאמרי זאת בצורה ישירה ותראו יחדיו מה אפשר וכדאי לעשות עם זה הלאה. בסופו של דבר אתן מכירות זמן קצר מאוד ולוקח זמן עד שמכירים אחד את השני ומתאימים את הקצב והתהליך למה שמתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן