גמילה מהרגל מביך מאוד

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

25/04/2004 | 09:50 | מאת: חולמת כפייתית

אני בת 25. יש לי נטייה חזקה "לדבר עם רוחות רפאים". זאת אומרת שהדימיון שלי מפותח יתר על המידה אולי וכמעט בכל רגע אני עוברת לעולם של פנטזיות שבו אני משחזרת אירועים שקרו לי, מדמיינת אירועים שצריכים לקרות או מפנטזת על דברים שהייתי חולמת שיקרו. הבעיה שאני כל כך נשאבת לזה שלפעמים אני ממש עושה העוויות ותנועות של דיבור ותגובה לדימיון הזה. אני פשוט מתנתקת מהמציאות ושוכחת את עצמי לגמרי. בעקבות אירוע מאוד מאוד מאוד מביך שקרה לי לפני שבוע (אולי מפתיע שקרה רק עכשיו) החלטתי שאלא אם אני רוצה להחשד כמשוגעת מוטב לי להגמל או לפחות ללמוד לשלוט בהרגל הזה. הבעיה היא שבשבילי הוא תארפיה עצומה במיוחד שיש לי נטייה לסבול מדיכאונות וחרדות. אגב, מדובר בהרגל משפחתי - לא פעם תפסתי את אחי ואבא שלי עושים בדיוק אותו דבר. איך שומרים על העסק במודעות ושליטה ואיך למען השם ממלאים את הראש במחשבות חדשות? כשניסיתי למשל לזכור לא לעשות את זה מצאתי עצמי גולשת לדימיונות על האירוע המביך שקרה ושוב מדברת עם עצמי. בבקשה בבקשה תנו עיצה. אפילו הפניות לחומר על הנושא או פורומים יותר מתאימים. אנו מדברים פה על גמילה מהרגל שמושרש בצורה מאוד חזקה מגיל ילדות. עיזרו לי לנחות... בתודה המעופפת.

לקריאה נוספת והעמקה
25/04/2004 | 17:51 | מאת: יעל

לדעתי , מה שקורה לך זה חלומות בהקיץ. וזה קורה להרבה מאד אנשים. ביחוד בגיל צעיר אני לא רואה מקום לדאגה

25/04/2004 | 23:18 | מאת: ד"ר אורן קפלן

שלום כמו שיעל כותבת, חלומות בהקיץ אינם דבר שלילי, אלא אם מדובר במשהו שמבטא בעיה או טראומה בה צריך לטפל או שהדבר גורם לפגיעה באיכות החיים. לא ציינת האם יש ברקע שלך בעיה פסיכולוגית עימה את מתמודדת. במידה והחלומות הללו בהקיץ מופיעים ללא כל בעיה פסיכולוגית נלווית אין עם זה כל בעיה. נסי כמובן להיכנס למצבי השקיעה הללו כשאת לבד וכשאין סיכוי שיפריעו לך. ניתן להתייחס למצבים הללו כסוג של היפנוזה עצמית בה את נכנסת למצב תודעה מיוחד שבו החשיבה חופשית וזורמת למחוזות רחוקים ודמיוניים. אם ישנה בעיה שאת מאתרת כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי. במקרה כזה החלומות הם סימן לבעיה ולא הבעיה עצמה. בברכה ד"ר אורן קפלן

27/04/2004 | 00:44 | מאת: חולמת כפייתית

האמת שהתגובות שקבלתי כאן ובפורום אחר דיי הרגיעו אותי. אמנם יש לי רקע של בעיות - סבלתי מגיל 12 מדיכאון קליני במשך שנים ואובחנתי כסובלת מBPD. אבל רמת התפקוד שלי היא מלאה וכנ"ל איכות החיים שלי למעט אולי נטייה קלה לחרדות ודיכאונות. הדימיונות האלה הם תארפיה רצינית עבורי אבל בגלל המבוכה שנגרמה לי הייתי מעדיפה ללמוד לשלוט בהם יותר ולשפר גם את יכולת הריכוז שלי. איך אפשר לעשות זאת? תודה רבה על ההתייחסות

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית