מה עלי להציע לילדי

שלום בני בן ה-8 ילד עדין ולא "תכמן". הוא נמצא כמובן בכיתה עם ילדים שונים ויש בהם גם הרבה די אלימים מילולית ולעיתים פיזית. היום הוא חזר מבית הספר שאל אותי מין שאלה מוזרה: "אמא, תדמייני לך, לו שכנתנו היתה שולטת בנו ואומרת לנו מה מה לעשות". לא הבנתי מאין עלה רעיון זה בראשו, וכשהתעקשתי להבין הוא סיפר לי שכמה ילדים ציוו עליו לעשות משהו , דברים קטנים, אבל הוא סירב והם דרשו את זה ממנו ולבסוף הוא עשה את מה שרצו. אמרתי לו שאולי בפעם הבאה כדאי שיתעקש ולא יוותר. הוא נלחץ ולא רצה להמשיך לדבר על כך. אני מרגישה שהעצה שלי לא הייתה במקומה ומצד שני אינני יודעת כיצד עלי לעזור לו. אני בעצמי הרגשתי קושי כילדה להתמודד עם בנות שתלטניות, אמנם לא עשיתי כבקשתן אבל הרגשתי בדרך זו או אחרת תמיד מובסת. היום אני פשוט מתרחקת מאנשים כאלו, כך שממש להתמודד קשה לי, ובעצם ביקשתי מבני לעשות את מה שאני לא הצלחתי. כיצד עלי להגיב וכיצד להדריך אותו בלי שהדבר יעורר אצלו התנגדות ואולי אף יגרום לו לא לספר לי יותר. תודה על תשובתך

קחי את העצה הלא מקצועית שלי-מקווה שתעזור.. גם אני שהייתי קטן סבלתי מאד מהבעיה הזאת... לפי דעת את צריכה לגסר איתו-להבין מה קרה-ומה הוא עשה ומה הוא חשב... לא ממליץ לדבר עם המורים\ילדים\הורים אם זה לא קיצוני.. ועכשיו העצה.. תני לו כלי..משהו..שיגרום לכך שידו תהיה על העליונה. תחזקי לו את הבטחון העצמי.. תנפחי לו את האגו..תגידי לו שהוא חזק נפשית ובוגר יותר מהילדים האחרים שעשו לו את זה ושלא יסכים אף פעם לדברים כאלה.. מצטער שאין לי עצה יותר נוקבת-בקשר למה להגיד לו.. צריך להכיר את הילד ואת הנסיבות.. שורה תחתונה.. שימי את ידו על העליונה! זה לא יהיה טוב לעתיד שלו אם דברים מהסוג הזה ימשכו כי אפילו אם הוא לא יזכור אותם כשיהיה גדול- זה משפיע על האישיות ומעצב אותה-וזו לא תהיה תכונה טובה..) מקווה שעזרתי.. חכי לתשובה מהדוקטור.. בהצלחה!

לדבר במקום לגסר- סליחה.. (ככה זה עד שנהיים מומחים בכתיבה עיוורת)

גילי שלום, הייתי מציעה לדבר עם המורה ולשמוע ממנה. אולי כדאי לרשום אותו לחוג של אומנויות לחימה להגברת הביטחון שלו. עדי

אבל לדעתי, בניגוד למה שכבר נכתב, לא כדאי לך לעשות מזה סיפור גדול מדי. קורים המון דברים בין ילדים לילדים אחרים, וכדאי מאד להיות קשובים, ולדבר, וכשצריך גם להתערב, אבל אולי אם זה קרה רק פעם אחת, לא כדאי לעשות הרבה ולקחת בחשבון שיש אפשרות שדברים עוברים מעצמם. (לפעמים) נשמע לי שילדך התבייש במעשה, כי אחרת לא היה נסוג ומסתגר בחזרה כשאמרת לו שאולי יכול היה לפעול אחרת. אולי אם תעבירי לו איכשהו שאת מבינה שזה קשה מאד בזמן אמת להתנגד לילדים חזקים או שתלטנים, לפחות מולך הוא לא ירגיש רע. אולי זה יעזור לו להרגיש שגם ככה הוא בסדר ושההתנהגות שלו היא נורמלית ולא מעידה על זה שהוא חלש באופן כללי.

שלום גילי תראי יש לי בבית את אותה בעיה בני מנסיון אישי שלי אל תוותרי גשי למורה ואם לא יעזור תתקשרי להורים ואם לא יעזור תדברי בתקיפות עם הילדים תסברי לבנך שהוא לא חיב להם כלום ואם הם שולטים עליו הם ינצלו את חולשתו וישביתו אותו כל הזמן עצוב לומר אבל ילדים לפעמים זה עם אכזר לכן תגידי לו בוא ביחד נחשוב מה עושים כדי שלא כל הזמן יתרידו אותך ושלא יחשוש לספר לך תסבירי לו שאת האדם שהכי רוצה שיהיה לו טוב ושלא יחשוש מהם חוץ מזה דמות של אבא יותר מרתיעה את הילדים לכן תטפלי בזה עוד עכשיו לאחר שבעלי התערב הכל נרגע בי

גילי שלום ראשית כדאי להכיר בכך שמאוד קשה להורה במצב כזה בו הילד במצוקה אבל גם מסתייג מקבלת עזרה מכל מיני סיבות. צריך לפעול כאן בזהירות כדי לא להכביד עליו יותר. מאחר ולא כתבת מה היה אופי העניין שציוו עליו קשה להתייחס קונקרטית למקרה. אם מדובר במשהו חריג אין להסס וצריך לפנות מייד לבתי הספר ולדרוש את התערבותם. ילדים מפחדים לפעמים ממעורבות הוריהם כדי שהילדים האחרים לא יצחקו עליהם אבל במצבים מסויימים זה הכרחי וגם נותן להם בסופו של דבר תחושה של גב. אם לא מדובר בדבר קיצוני כדאי לתת לילד להתמודד עם זה בעצמו. צריך לשוחח עימו, לחזק אותו וזה רעיון לא רע לרשום אותו לחוג הגנה עצמית. אם האלימות בבית הספר היא דבר קבוע צריך להתארגן כמה הורים ביחד ולפנות לבית הספר ולשירות הפסיכולוגי בדרישה להתערבות רצינית. העובדה שכמה הורים פונים יחדיו מורידה בד"כ את החשש של הילד הבודד מפני התגובות החברתיות. בברכה ד"ר אורן קפלן