על פסיכולוגים , העברה , גבולות וחיות אחרות

אז ככה מה שרציתי לכתוב, זה שקשה איתכם פסיכולוגים . לפעמים יש תחושה של דלת פתוחה ושזה בסדר קצת לחדור ואז כשפתאום קורה דבר קצת לא מקובל מצד המטופל איזה דרישה או צורך או אמירה לא מקובלת ו... הופ כל הדלתות נחסמות לו . הפסיכולוג הגדול בא עם סורג ובריח ומצידו הכל תקין . ראבק מה יש לכם פסיכולוגים ? אוקי נכון צריך גבולות, אני מסכימה וזקוקה להם , אבל תנסו בסיטואציות מסויימות לשים את עצמכם במקומנו, זה נראה לכם תקין ? נראה לכם תקין שנדמם מכאב בגלל הקשר שלנו איתכם ושלא תתנו לנו תשובות מיידיות למה מי ואיך ? למה? כי צריך גבול ? כי הפסיכולוג של שנות ה-21 צריך אוטונומיה משוחררת ממטופלים קטנים ומציקנים, דאחילק אחרי הכל אתם אלה שגורמים לנו לאהוב אותכם כל כך , לשים אותכם במקום האמא האבא והסבתא שלנו . זה לא סתם שבאנו אליכם, באנו אליכם על גבול הנוירוטיות, תבינו גם אם זה נעלם זה קיים שם בתוכנו , השד הקטן שגורם לנו לקונפליקטים . אז אנחנו אוהבים אותכם ולפעמים מוכנים להתמסר אליכם עד אובדן שפיות, אבל זה לא אומר שבגלל האהבה הזו אתם צריכים לשלוף ציפורניים ולשרוט אותנו בגבולות הנורמטיביים שלכם. אני מרשה לכם להניח אותם על סף דלת נפשינו אבל בצורה קצת יותר רכה ואם צורה קשה זו הצורה שאנחנו יודעים אז בבקשה שיקום פרוייד שתיים וילמד את הפסיכולוגים ואת המטופלים איך להתגבר על העברה ואהבה חסרת גבולות למטפל שלך . כי יש כל כך הרבה תיאוריות בפסיכולוגיה אבל עדיין לא קמה התיאוריה שפותרת את המטופל הרגיש מכאביי העברה נוראיים... תודה לכל מי שהקדיש לי חמש דקות מזמנו הייתי צריכה את זה ספל חמאה

ס.ח. קראתי. זה תמיד נושא מבלבל, ואין ספק שהוא מעורר הזדהות אצל רוב המטופלים (אני, לפחות, הזדהיתי עם חלק מהדברים). הבעיה היא, שאף-אחד, מעולם, לא התחייב לכך שטיפול צריך להיות רק טוב ונעים מבחינת המטופל. ולכן יש אנשים, שאולי צריכים טיפול, אבל לא יכולים לעמוד בקשיים שטיפול מציב. אני לא יודעת בעקבות מה החלטת לכתוב את מה שכתבת, אבל ודאי שיש לכך סיבה טובה. וסתם הערה בקשר לפרויד - דווקא הוא היה נוקשה מאוד בעניין ההעברה. לא הוא זה שיכול ללמד, באופן תאורטי, על "הקלות" בעניין.

קראתי גם אני. אני מניחה שאת לא כותבת את זה לכל הפסיכולוגים, אפילו שאת פונה אליהם בכלליות, וסביר להניח שזה קרה לך יותר מפעם אחת, אחרת לא היית מרגישה מתוסכלת. אם את קוראת קבועה בפורום, בודאי קראת שהד"ר אמר מספר פעמים לא קטן, שדרושה כימיה בין המטפל למטופל ולפעמים פשוט אין אותה. כדאי לבדוק אם זה כך - אם את מרגישה שהוא יכול לעזור לך . אם כן, אז את חייבת לדבר איתו על כל מה שכתבת כאן- את יכולה להביע את הרגשות האלו ומה מעלה בך ההתנהגות שלו וכו'. יכול להיות שהוא לא יודע וזה שאת לא אומרת כלום, לא יעזור לו להבין, ולך להרגיש יותר טוב. כל עניין ההעברה הוא מרתק. אני למדתי שאם לא הייתי מרגישה שהפסיכולוג הוא כביכול "כל יכול" כזה, ואם לא הייתי רואה אותו באור כזה חיובי וענק, אולי לא הייתה לי את ההרגשה שהוא יכול לעזור לי כמו שיש לי. היה לי אחד שהתוודה על בעיותיו הוא וזה הקטין אותו בעיני, הרגשתי שהוא עוד אדם עם בעיות, ולא מטפל על. ואני צריכה את ההרגשה של מטפל על, שהנה יש מישהו שהולך לעזור לי לצאת מהבוץ. את יכולה לדבר איתו על כך, זה מה שנפלא, תשאלתי אותו למה יש העברה, ולמה אנחנו מרגישים ככה, והאם זה חיובי לנו ולמה - הוא לא נמצא שם רק בכדי לדבר על אמא וסבתא, אלא גם על כל מה שקורה בכל שניה יחד.

ספל חמאה שלום כתבת יפה ומאוד אישי על מה שקורה בחדר הטיפול. מדובר במשהו שאיננו אוניברסלי ולכן חשוב לשוחח עליו עם המטפל שלך באופן ישיר. גבולות בקשר קיימים תמיד, לא רק בין מטופל לפסיכולוג, וזה כרוך לא פעם גם בפגיעה והעלבון. לפעמים גם הפסיכולוג טועה או מתגונן, הוא איננו חף מהתנהגויות אנושיות טבעיות ורצוי לנסות ולפתוח את זה בתוך המפגש האישי שנשמע לפי דבריך טוב ומוצלח בד"כ. העניין הוא ממש לא תיאורטי אלא קשור לקשר האישי בין שני אנשים ושם הוא צריך לקבל מענה. בברכה ד"ר אורן קפלן

כימייה בהחלט קיימת אצלי ואצל המטפל / ת כימייה ענקית לכן כשמשהו מפר אותה פעם ב... זה כואב. הכל כואב הגבולות... ההעברה ... הריחוק למרות הקירוב . לגבי בעיות של מטפל אז לא פעם יצא לי לשמוע על בעיותיו וזה לא הפריע לי כי זה היה אחרי שלמדתי שהמטפל / ת שלי כל יכול/ ה אולי לא כל יכול / אבל בכל מה שקשור בלהציל את הנפש שלי היא'הוא כמעט כל יכול/ ה ... ולכן הבעיות והחולשות זה לא משהו שמאיים עליי...