מתח נפשי

אני סובלת מתקופות של מתח נפשי בלתי נסבל ואני לא יודעת מה לעשות כתוצאה מכך. אני מתחילה להאמין שמשהו דפוק אצלי ושאני לא יודעת להתמודד עם מצבי לחץ בחיים, אפילו מצבים קלים יחסית. אמי נפטרה לפני מספר שנים ואז עברתי משבר רציני שלווה בדכאון וחרדות. עד היום אני לוקחת סרוקסט וברגעים הקשים יותר כדור הרגעה. העניין הוא שאחת לכמה זמן, כאשר משהו מלחיץ קורה (כמו מינוס בבנק, סרט שמזכיר לי מצב שקשור באמא שלי, געגועים לאמא, מריבה עם חברות) אני נכנסת לפניקה ולמתחים איומים שממש פוגעים באיכות החיים שלי. אני מכווצת מרוב מתח ומרגישה פחד ובעיקר, חוסר בטחון. בשבוע האחרון אני מרגישה מתח בלתי נסבל ולא יודעת איך להפיג אותו. אני לא רוצה לפנות לרופאה כדי שלא תגדיל לי את המינון של הסרוקסט (רק בחודשים האחרונים התחלתי להתפחית את המינון והרגשתי שאני בדרך הנכונה). אני ממש במצוקה במצב הזה ולמרות שכלפי חוץ אני מתפקדת, אני מותשת מההרגשה הזו ומרגישה מאויימת על ידה משום שהיא גורמת לי לחשוב שמשהו אצלי לא בסדר וזה מפחיד אותי. אודה לך על עצתך

היי רונה את באמת כנראה סובלת מחרדה. ומי שסובל מחרדה יכול להילחץ לעיתים קרובות מכל מיני דדברים, לאו דווקא בפרופורציות הנכונות. אני ממליצה לך לאמץ איזשהיא שיטת הרפייה שתוכלי בעת מתח ולא רק, לתרגל עם עצמך בשקט ליד נרות או קטורת, עם מוזיקה נעימה. אולי ללמוד מדיטציה אפילו. ממליצה לך לעשות ספורט שיכול להרגיע, מה שמתאים לך. גם שיאצו או סוגי מסאגים פעם בפשבוע שבועיים יכולים לעזור לך. יש דרך קופות החולים במחיר סימלי. את יכולה גם להיעזר בכמה שיחות על מנת לנסות לבדוק אם יש נושאים מסבוימים שאם תשוחחי עליהם, תהיה לך אולי פחות חרדה. אולי הנושא שנוגע לאמא, שאולי עדיין רגיש ולא פתור.אבל זה תלוי בך... שיהיו לך חיים רגועים כמה שיותר.

רונה שלום אני מבין את רצונך להפחית את הכדורים ולחזור לחיים רגילים כפי שהיו לפני פטירתה של אימך. עם זאת, יש לי הרגשה שאת נלחמת בצורה חריפה בסימפטומים ולא מקבלת את העובדה שמותר לך להיות לפעמים חלשה ושעברת משהו קשה שלא נותן עדיין מנוח. לפי מה שאת מתארת כדאי לפנות לרופאה, להגדיל את המינון, במקביל לפנות לטיפול פסיכולוגי וללכת עם הזרם, גם אם כולל התקפי חרדה, ולא נגדו. יש אנשים שאוהבים לגלוש על גלים בים. החוכמה בגלישה היא לתפוס את הגל ולשוט איתו אל החוף. מי שמנסה להתנגד למים עלול לטבוע ולפתח פחד מהים ומהמים, בד"כ הוא גם יפסיק להנות מהגלישה. חרדה ודיכאון הן תופעות דומות. קבלתן כמובנים מאליהם, כחלק טבעי מהחיים בתקופות מסויימות הופכות אותם למשהו הרבה יותר נסבל. כאשר יגיע הזמן העוצמות תחלשנה ואולי תוכלי להפסיק את הטיפול התרופתי. בשלב הנוכחי אני מציע להתמקד בשיפור איכות חייך ולא בביקורת עצמית על "מדוע אני לא מבריאה מהר יותר" והאם יש משהו "דפוק" באישיות שלך. אין בזה טעם וזה לא ישפר כלום במצבך, רק יחמיר אותו. תני לעצמך קצת יותר קרדיט וחופש פעולה, תראי שתוך זמן קצר זה יעבוד. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה לך על עצתך. אני אכן משתדלת לעשות ככה אך עדיין מרגישה "חלשה" יחסית לאנשים אחרים וזה מפריע לי. מה שעוד מפריע לי הוא שאני כבר לוקחת את התרופות כמעט 4 שנים וכבר הגיע הזמן להפסיק איתן. יש לי הרגשה שאם אעלה את המינון לעולם לא אוכל לתפקד בלי התרופות וזה כשלעצמו מוריד לי את הבטחון העצמי. מעבר לכך, אני רוצה להיכנס להריון וללדת ילדים ולא אוכל לעשות זאת עם התרופות.