מחלת הנשיקה

שלום ד"ר קודם כל אני רוצה להודות לך על שענית לי בכזאת סבלנות ובפירוט רב. רציתי לומר לך שאמנם אינך מכיר אותי, אך אני רוצה שתדע שאף אני אינני יודע מה בדיוק עובר עליי כיום. אין מדובר בדיכאון (פסיכיאטרים אמרו זאת), וגם לא במחלת נפש, וגם לא בחרדה קשה אלא בפחות מזה. אני החלטתי, ויכול להיות שלא תצדיק את זה, לא ללכת יותר לפסיכולוג כזה או אחר בעניין הזה, מכיוון שראיתי כי אין התקדמות, מלבד העובדה שבאמצעותם הכרתי טוב הרבה יותר את מה שאני עובר, כי תמיד חשבתי שמדובר בדכאון, והם די סידרו לי את זה. היום אני כותב הרבה, "שופך" את כל מחשבותיי על הדף, וכך אני מרגיש שאני בעצם מדבר אל מישהו ולומד מזה המון, על מה שאני עובר, על התחושות, על החויות הלא נעימות, ולפעמים גם נעימות. דרך הכתיבה אני מסדר לעצמי את כל הבלגן שבראשי. לפעמים שקשה לי מאוד אני לוקח ואבן או לוריון, וזהו. אני מאמין שזה יעבור מהסיבה שלדעתי, אם כלפי חוץ ניתן להסתיר את זה לאורך כל כך הרבה זמן זה רק מוכיח שכנראה המצב לא כ"כ קשה כמו דכאון קשה. הבעיה שזה נמתח כמו מסטיק. ברצוני לדעת האם אתה חושב שהדרך שבה בחרתי היא טובה ונכונה? והאם מהכרותך הקצרה עימי אתה חושב כי אני אעבור את התקופה הזאת?

אורן, כתבת: "אני מאמין שזה יעבור מהסיבה שלדעתי, אם כלפי חוץ ניתן להסתיר את זה לאורך כל כך הרבה זמן זה רק מוכיח שכנראה המצב לא כ"כ קשה כמו דכאון קשה." אני מקווה שלא אכפת לך שאני מגיבה, אבל מניסיון אישי ומתוך היכרות עם אנשים שונים - אצל רוב האנשים היכולת להסתיר אינה יתרון כי אם מכשלה גדולה. מאוד. אפשר להסתיר דברים לאורך זמן, זה נכון... אבל לא לנצח! להיפך - ככל שמסתירים יותר לדברים יש נטיה להתבשל בפנים ולתסוס, למרות שלפעמים זה מתרחש על אש קטנה, ולכן קל יחסית לפספס את התהליך. אבל אם משהו מפריע ומשהו לא ממש בסדר, זה ייצא החוצה בסופו של דבר. וחבל להגיע למצב לכזה, כי ככל שמחכים יותר, ככה קשה יותר לטפל בבעיה. בעיה לא צריכה להיות מוגדרת כ"דכאון קשה" או הפרעה/מחלה נפשית אחרת כדי להפריע לאורח החיים ולגרום להרגשת אי-נוחות. וכן, אפשר להסתיר גם דכאון קשה ובעיות נפשיות מורכבות אחרות - השאלה היא, למי זה בעצם מועיל??? ודאי שלא לאדם שסובל מהבעיה. קראתי את כל הודעותיך ואת תשובותיו של ד"ר קפלן. בחרתי להתייחס דווקא למשפט הספציפי הזה כי הוא פשוט "הזמין" את התגובה, שיכולה להיות מקובלת עליך או לא. ועוד הערה קטנה - אני לא חושבת שעל-סמך תכתובת בפורום אפשר לומר לך בודאות מה נכון לעשות, לא כי לא רוצים, אלא כי זה לא נכון מבחינה מקצועית. בשביל דבר כזה צריך להכיר אותך הרבה יותר טוב.

כנראה שבאמת את לא מכירה את המצב. כשאמרתי "להסתיר את המצב", לא התכוונתי לבכלל, אלא למקום העבודה, ללימודים, ליד אנשים שהם לא חברים קרובים מאוד. עם המשפחה, החברה, החברים הקרובים אני לא מסתיר ודווקא מרבה לדבר על כך, כדי שזה לא יאגר לאורך זמן. גם אם הייתי מאוד רוצה היה קשה לי לשמור את זה ולא לדבר על זה. אני מעריך את תגובתך, ומקווה שסידרתי לך את המשפט הזה מהצד שלי, אורן

אורן שלום אינני חושב שאני יכול להוסיף משהו משמעותי על מה שאמרתי קודם. אישית מן הסתם הייתי ממליץ לך על המשך טיפול, אבל אתה היחיד שתוכל לקבוע מה מתאים לך וכיצד נכון לנהוג. השאלה איננה מה האבחנה המדויקת שלך אלא איך ניתן לעזור לך באיכות חייך הנוכחית שנפגעה מאוד. הטיפול הפסיכולוגי הוא מסגרת מתאימה לטיפול בסוג כזה של שאלות, בעיקר כאשר יש סבך של השערות לגבי מקורות הבעיה כאשר בפועל יש מעט מאוד תשובות. בברכה ד"ר אורן קפן