מחלת הנשיקה

שלום ד"ר. אני מצטער על הכפילות (כי השבתי גם למה שרשמת לי וגם פתחתי נושא חדש). ישנה כאן הוספה קלה ולכן הכפילות, סליחה ותודה. זאת אומרת, עפ"י מה שהבנתי ממך, שאני צריך ללמוד לחיות עם המצב, כי אין סיכוי שהמצב יחלוף ואני אהיה לאדם מאושר כפי שברצוני להיות? כי אני לא מבין איך אפשר להתרגל למצב שבו הקשר בינך לבין המציאות זר בהחלט. אתה הכרת אנשים עם מצב דומה לשלי אשר נרפאו או לא נרפאו מזה? מה אני אמור לעשות עכשיו? להתרגל לעובדה שאני לא בן אדם יותר? להתפשר? אני מסכים איתך שהמאבק הוא הקשה והמתיש ושתמיד תוצאותיו דומות, אבל אני בטוח שיש דרך ושאפשר בכל זאת לעבור את זה. תבין ד"ר, אני מתגעגע לעצמי, למשפחה שלי, לחברה שלי, לכולם!!!!! כל בעלי המקצוע שהייתי אצלם כולל הפסיכולוגית שהפנת אותי אליה אמרו כי זה יעבור כי עם הזמן אני אתחיל להתייחס לזה פחות ופחות עד שלא אתייחס לזה כלל (מה שאף פעם לא הבנתי, מה זאת אומרת "להפסיק להתייחס לזה"?), אבל אף אחד לא ממש נתן לי טיפ ודרך כיצד לעשות את זה. ניסו איתי דמיון מודרך והיפנוזה (שזה ממש אותו הדבר), ושיכנעו אותי רבות שזה יחלוף ובמהרה, אבל בשטח זה לא כך. מה? זה מצב בלתי הפיך?!!!!!! כמו סכיזופרניה? אני נואש, אנא השב לי ובמהרה. תודה מראש, אורן. נ.ב : שוב סליחה על הכפילות.

אורן שלום קיבלת בעבר תשובות מאנשי מקצוע שהכירו אותך ולכן הדרך הטובה ביותר היא להסתמך על מה שהם אמרו מאחר וכאן המפגש שלנו אנונימי ואינו מבוסס על היכרות. מחלת הנשיקה היא תופעה מטרידה אך אמורה לחלוף. השאלה האם מדובר רק במחלת הנשיקה או שבדרך נצמדו אליה תופעות נוספות הקשורות דווקא להיבטים פסיכולוגיים שלך. כאשר אדם חווה מצב קשה ולא נעים לפעמים מתעוררים אצלו זכרונות וקישורים שונים לעבר ולמחלה נוספת מצוקה נפשית שקשורה בד"כ לתופעות של חרדה, מחשבות טורדניות ודיכאון. מכאן נוצר מעגל כיוון שהמחלה מזינה את הבעיה הפסיכולוגית והבעיה הפסיכולוגית פוגעת במערכת החיסונית וביכולת להילחם במחלה. מאחר ואתה מתאר מצב כרוני וממושך כדאי לחשוב האם לא נקלעת למצב ביש שכזה בו המחלה כבר איננה עומדת בפני עצמה אלא היא נלווית בתופעות נוספות. כל מה שאתה מתאר הוא בר טיפול ואינו כרוני, אבל הוא דורש התייחסות רצינית וממושכת והרבה סבלנות ומוטיבציה. אני מציע לא להתייאש מהטיפולים השונים ולנסות להמשיך בהם. ובשורה התחתונה, כן הכרתי אנשים שהיו במצב דומה לשלך ויצאו ממנו. ברוב המקרים התהליך דרש גם טיפול פסיכולוגי וגם ליווי תרופתי נוגד חרדה ותהליך השינוי ארך חודשים רבים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אורן שלום.קוראים לי רונן- ו אני חייב לך תודה קטנה.אני עובר בדיוק את אותו ניתוק.חרדה ש אתה עובר ו גם אצלי ה גורם ה ראשי כנראה הוא מחלת הנשיקה ש עברתי.אני לא יכול לתאר- אבל אתה יותר מכל אחד בטח תבין כמה מפחיד ו לבד זה מרגיש לא לדעת מה ו למה.אני מנסה כל פעם להלחם בזה- ו למצוא את האור ש ברגע ה טוב כי עוד נותרו כאלו-למרות ש הרבה פעמים העתיד נראה שחור ו עצוב- אני מקווה ו רוצה להאמין ש אני - ו גם אתה- בדרך למקום טוב יותר.אל תוותרץ אתה לא לבד שם- עוד חברה הולכים בדרך ה זאת- ו אני בטוח ש לפנינו כבר יצאו מ ה בור הזה.עד ש קראתי את ש מכתב שלך הייתי בטוח ש אני לבד גם- עכשיו אני יודע ש לא- ו חשוב לי ש תדע ש גם אתה לא. אנחנו מתמודדים עם משהו קשה- אבל זה לא מה ש אנחנו אומרים לעצמנו שזה.זה לא טרוף,איבוד שפיות או משהו דומה- זו מחלה קשה ש תקפה את ש גוף ו לוקח לו זמן ל הרפא. היה חזק.ו תודה.