קשיים חברתיים

אני מרגישה ממש במצוקה ומקווה שאוכל לקבל כאן מעט הקלה. אני בת 28, נשואה ללא ילדים. במשך כל חיי הייתי ילדה שקטה, טובה, עם חברה אחת או שתיים. לא הייתי אף פעם מעורה בחברה בגלל ביישנות וחוסר בטחון עצמי. הקשרים שהיו לי עם חברות נגמרו בגלל מריבה או שהקשר התנתק בהדרגה. במקומות עבודה תמיד היו בנות שלא אהבו אותי (אם כי תמיד היו כאלה שכן) וגם במקום העבודה האחרון (אני עובדת עם עוד 6 בנות במשרד קטן) אני מרגישה שהקהל איתו אני עובדת מאד אוהב ומעריך אותי אבל הבנות לא. פידבקים שקיבלתי בשנתיים האחרונות וחשבון נפש נוקב שלי עם עצמי גילו לי, והגילוי הזה כואב וקשה לי, שאני הורסת קשרים חברתיים בשני מובנים: 1) בהתחלה אני חסרת בטחון וביישנית וקשה לי לנהל שיחה אבל הרושם שנוצר אצל אחרים הוא שאני מרוחקת, לא מעוניינת ולא מתעניינת, 2) תמיד אני מרגישה בתחרות עם חברות גם אם הן לא בתחרות איתי, 3) לא תמיד אני קשובה לאחרות וזה קשה להן. כל הדברים האלה מקשים עלי ליצור קשרים ולשמור עליהם ואחרי תקופה מוימת, אנשים מתרחקים ממני. בנוסף, אני תמיד מרגישה שאני מנותקת. גם כשאני מנסה בכוח להתערות בשיחה, להיות חלק משיחת בנות בקבוצה, אני מרגישה תמיד שפספסתי דברים שנאמרו, שבפגישה הבאה מדברים על דברים שאין לי מושג מתי עלו, שפחות פונים אלי. אני לא יודעת איך לשנות את מה שאני משדרת ואת ההתנהגות שלי ויותר מכל קשה לי עם הגילויים שלי על הצד המכוער שבי. היום אני מרגישה אחרת ורוצה לשנות ויודעת שאני יכולה להיות חברה אמיתית כי בגרתי ולמדתי אבל אני לא יודעת איך לשנות את הדפוסים וההתנהגות של שנים ואם זה בכלל אפשרי. בימים האחרונים, בגלל תחושת הנידוי בעבודה, אני מרגישה חסרת בטחון בצורה קיצונית וכל הזמן בוכה. אני לא יודעת איך להפסיק לחשוב על זה ואיך לשפר לעצמי את מצב הרוח ולהתחיל לפעול. אני גם לא יודעת מה לעשות. מצטערת על המכתב הארוך. פשוט קשה לי מאד ואני מרגישה שאני חייבת עצה. תודה.

רציתי רק להוסיף שהקשיים שלי הם רק עם בנות גילי. אני תמיד מסתדרת מצוין עם נשים מבוגרות יותר ותמיד מחפשת את הקשר בת-אמא.

שלום האופן שבו את חווה את עצמך הוא סיפור עם הסטוריה ארוכה מאוד. סביר להניח שמדובר כאן במשהו פנימי שתוכלי לזכור בצורה כזו או אחרת מאז שאת זוכרת את עצמך מהילדות המוקדמת. סביר להניח שבשנים המוקדמות המנגנונים הללו באו להגן עליך אבל עם השנים הם הפכו לעול. קשה מאוד לעשות שינוי רק מתוך החלטה מאחר ומדובר בסוג של שיווי משקל שעמלת עליו זמן רב וכל שינוי מעורר גם חרדה רבה. בשלב הראשון צריך להכיר במציאות ולהבין אותה יותר לעומק, בשלב השני להפסיק להרגיש אשמה על מי שאת ולקבל את עצמך יותר. לאחר מכן תוכלי לבחור בשינויים שנדרשים. דיברת בעיקר על חברות, חשוב כמובן להתבונן גם על סוגים אחרים של קשרים בתוך המשפחה ועם בעלך. אני לא חושב שיש כאן פעולת חרום שאפשר או רצוי לעשות. זהו מצב בו כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי שילווה אותך תקופה מסויימת בה תוכלי לעשות מסע כלשהו אל עצמך ואל השינוי שתרצי לעשות בחייך, גם אלו שבחוץ, אך בעיקר שבפנים. בברכה ד"ר אורן קפלן