הפרעות אכילה

שלום לקוראים, אני בת 19 וחצי , בצבא, בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי יושבת וחושבת בלי הפסקה, תוהה מה לא בסדר איתי... כבר הרבה שנים, בערך חמש, שיש לי תקופות שאני מפסיקה לאכול, או מקיאה, ויש תקופות שאני בסדר גמור ולא קורה כלום.. כל דבר שאני עשיתי היה בשליטתי ומרצוני החופשי, אבל גם כשאני אומרת לעצמי להפסיק לחשוב על דיאטות ולהתחיל לאכול נורמלי אבל תמיד בסוף אני חוזרת לאותו מעגל. החברות אומרות לי שיש לי הפרעת אכילה, אבל אני באמת מאמינה שזה סתם תקופה שתחלוף.. הרי אני בסדר, אני לא גוססת ולא עומדת למות. אני רק רוצה לשמוע שאין לי מה לדאוג ושאני צודקת. אני מרגישה אשמה שכשאמא שלי גלתה שאני מקיאה נשבעתי לה שאני אפסיק עם זה, ולא הפסקתי ואני לא נוהגת לשקר. למרות כל זה אני בטוחה שאני בסדר, רק צריכה " אישור" ממישהו שמבין , שאני צודקת שלכם- מיכל.

מיכל שלום רב, אני מציעה לך לקרוא את מה שכתבתי לשרונה בהודעה למעלה יותר בפורום. את מנסה לשכנע את עצמך שזו לא ממש הפרעת אכילה, ושאת לא באמת הולכת למות או גוססת. חברות שלך אומרות לך שיש לך הפרעת אכילה, את משקרת לאימך בנושא ההקאות, ונראה לי שבתוך תוכך את יודעת שאכן מדובר בזה, אך מפחדת להודות באמת, אפילו לעצמך. גם מה שכתבת לשרונה למעלה מראה כי את חשה בדיוק כמוהה, ושרונה מצהירה על עצמה כ"בולימית", ובעקבות זה הולכת לטיפול. ומה איתך? את יודעת להגיד שאת כמו שרונה, ואם אני לוקחת את מה שכתבת שם, אז במילים אחרות את אומרת לנו "גם אני בולימית", אני יודעת כמה מפחיד להודות בכך ולקבל את עובדת היותך "חולה" או "נזקקת לטיפול". אבל עכשיו זה הזמן, ככל שההפרעה נמשכת יותר זמן, כך קשה יותר לצאת ממנה. הזמן משחק פה תפקיד חשוב. קחי את דבריי חברותייך ברצינות, תראי מה כתבת לאחרים ועשי עם זה את מה שצריך לדעתך לעשות. לדעתי, צריך טיפול. גם במסגרת הצבאית ניתן לקבל טיפול. אם את מעוניינת בטיפול, את יכולה לפנות אליי ויחד נחשוב איך ולאן. תחזיקי מעמד, בברכה, טלי פרידמן

טלי, קודם כל תודה על התשובה. האמת שציפיתי לשמוע תשובה שונה, אולי משהו כמו.."את צודקת". אולי זאת תופעה שחוזרת על עצמה, אבל אני יודעת שאני יכולה לשלוט בזה וכשארצה להפסיק עם זה סביר להניח שזה גם מה שיקרה. בנוגע לאמא שלי.. שיקרתי לה כדי שלא תדאג, כי באמת אין שום סיבה. בנוגע למה שכתבתי לשרונה- ההזדהות איתה היתה אך ורק לגבי כל כך הרבה שאלות פתוחות וחוסר וודאות, וכן אני גם יכולה להבין אותה, אבל לא כי אני חולה במה שהיא חולה. פניתי אליך כי דאגתי משום שאותה התנהגות חוזרת על עצמה ( זה שפתאום אני מפסיקה לאכול או מקיאה) וזה מה שמפריע לי. בקשר לטיפול כלשהו- בצבא זה בלתי אפשרי, אני מכירה מספיק בנות שהוצאו מהצבא כי נזקקו לטיפול כזה או אחר. אני אפילו לא יודעת למה אני פונה אליך, עם איזו בקשה, או לאיזה תגובה אני מצפה, אולי רק לתשובות ברורות יותר. למה אני פתאום מפסיקה לאכול או מקיאה? ומה זה בכלל? שוב תודה על התשובה (והסבלנות- בכלל לכל האנשים כאן) שלך- מיכל.