שמן, שמן, שמן, שמן
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
דוקטור אני די מיואש. אני בן 35 עם נשוי + 1 יש לי אישה נפלאה שאני אוהב אותה מאוד ובת שאהבתי אליה היא ללא גבולות, הבעייה העיקרית שלי היא שאין לי סיפו מקצועי, כמעט כל דבר שאני עושה באופן עצמאי נכשל. אני מנסה שוב ושוב אבל תמיד יש מכשה שמפילה אותי בסוף, עבדתי גם בתור שכיר והיה לי קשה מאוד להתמודד עם המסגרת. הבעייה הישיה היא שאני אוכל ומשמין, אני שוקל כרגע 120 קילו (גובה 177) לאחר שלפחות 5 פעמים בחיי ירדי בדיאטות מבוקרות ל 80 קילו, גם לאחרונה הייתי אצל דיאטיקנית (שנה שעברה) וירדתי 31 קילו, בצי השנה האחרוני עליתי כבר את כל הקילוגרמים שהורדתי וחזרתי ל 120 קילו. אני מטופל אצל פסיכולוג כבר 8 שנים, לפניו טופלתי אצל אחר בנוגע לכל מיני בעיות של ביטחון עצמי לקוי והערכה עצמית ירודה, להגיד לך שעזר לי, יכול להיות שכן , יכול להיות שלא, זה מה שנפלא במדע שלכם. בכל מקרה, האים יש לך המלצות מה עלי לעשות (לא מעוניין בכדורים מכל סוג שהוא)? אני כרגע משמין בקצב של 1 קילו לשבוע, מניסיון העבר זה ייפסק ב 125 קילו בערך. תודה
גיא שלום מאחר ואתה נמצא בטיפול הייתי בודק בכל זאת, בהתייעצות עם הפסיכולוג, אפשרות להיעזר בתרופות. יש מספר כיוונים לפעולה ואחד מהם אותו כדאי לברר עם פסיכיאטר הם תרופות נוגדות חרדה מסוג מסויים שגם עוזרות לדיאטה. כפי שאתה מבין ויודע האוכל איננו נועד להזין אותך מבחינה פזיולוגית אלא הוא סיפוק שמזין אותך מבחינה נפשית. תרופות נוגדות חרדה נושאות גם אופי של הפחתת מתחים ולחץ ושווה לנסות זאת לפחות לתקופה של מספר חודשים, מה כבר יש להפסיד? תתייחס לזה כלעוד סוג של דיאטה. לגבי הסיפוק בעבודה, זה באמת כבר שייך לטיפול הפסיכולוגי ואולי קשור לאוכל בצורה ישירה או עקיפה. כאמור, האוכל נותן סיפוק שחסר לעיתים במקומות אחרים. לבסוף, יש בהשמנה מרכיב פיזילוגי גנטי, לצערנו יש אנשים שזו נטייתם האישית ומדובר במלחמה לכל החיים. חלק מהעניין הוא ללמוד לנהל אורח חיים בריא ושוני, אבל חלק הוא גם לקבל את עצמך, אולי לא עם 120 ק"ג אבל גם 80 נראה לי מטרה שעלולה להיות לא ריאלית בטווח הארוך והרי התנודות למעלה ולמטה אינן חיוביות. בברכה ד"ר אורן קפלן
גיא, העניין הוא לשנות אורח חיים! זה קשה מאוד אבל כדאי. עדי