יחסים עם משפחתי

שלום דוקטור, אני נשואה ויש לי אח צעיר ממני ב-8 שנים שעובר כעת גירושין. הורי תומכים בו כלכלית ונפשית כפי שעשו כל החיים איתו כאשר עבר טיפולים פסיכולוגיים ומשברים שונים. אני תמיד קיבלתי בהבנה את העובדה שהוא מקבל את כל התמיכה האפשרית מהורי בעוד שאני לא זכיתי לקבל את אותה תשומת לב למרות שגם לי היו ויש בעיות, אולם לאחרונה מאז תחילת גירושיו אני מוצאת את עצמי כועסת ומרירה על הורי וגם על אחי, אני חשה כאילו משפחתי שוכחת אותי, אינני אוהבת רגשות שליליים אלה אך אינני יודעת איך להתמודד עימם. נסיון לדבר בעניין עם הורי נתקל בהכחשה טוטלית מצידם ובכך שהאשימו אותי "בקנאה חולנית", דבר שהגביר יותר את כעסי, מה תהיה הדרך הנכונה להתמודד? תודה וערב טוב טלי

טלי שלום התגובה הראשונה שחשבתי לתת כשהתחלתי לקרוא את הודעתך היא לשוחח עם הוריך אבל לאור העובדה שקיבלת תגובה שלילית על נסיונך לדבר איתם על הנושא אולי הנתיב הזה אינו מתאים עכשיו. כדאי לבדוק בכל זאת איך ובאיזה הקשר דיברת איתם ואולי יש בכל זאת נתיב אפשרי בו הם יהיו מסוגלים להבין גם מה שעובר עליך. אולי עם אחד מהם, אולי עם קרוב משפחה שמבין עניין. בכל מקרה, מעבר לנסיון ליצור הבנה ותקשורת איתם כנראה שתצטרכי להרגיע משהו מבפנים, בלי קשר לשאלה האם את זוכה לפחות יחס ממנו והאם זה הוגן או לא. את בוגרת בשמונה שנים מאחיך וסביר להניח שאת פערי היחס ביניכם והדרישה ממך להיות אחות גדולה ומבינה, את לא מכירה מאתמול אלא מאז שאחיך נולד. זה יכול להיות מתסכל היום לא פחות משזה היה מתסכל בגיל שמונה כשהוא נולד. המחשבות המטרידות אינן דבר של בחירה והעניין בוודאי מציק לך, חשוב יהיה בדרך כלשהי לעבד את מה שקורה לך ולהרגיע אותך מבפנים, לא רק עבור המצב הנוכחי, אלא עבור החיים בכלל. אינני יודע אם זו סיבה מספקת בשבילך לפנות לטיפול פסיכולוגי, אבל זו מסגרת בה אפשר להתמודד עם סוג כזה של דברים. בברכה ד"ר אורן קפלן