הדדיות ובדידות - לד"ר קפלן

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

16/02/2004 | 10:10 | מאת: אביבה

שלום ד"ר קפלן, אני גרושה בסוף שנות הארבעים לחיי וסובלת מבדידות קשה. בשנים האחרונות ניתקתי מספר קשרים משום שהרגשתי מושפלת בהם (למשל, קשר שבו שימשתי ברירת מחדל לחברה שרק בלית ברירה פגשה אותי ואף עזבה את הפגישה ברגע שהזדמנה לה הזדמנות טובה יותר תוך כדי הפגישה). אני נמצאת בקשר עם מישהי שלא מפסיקה לרגע לדבר על עצמה, סיפורים חוזרים ונשנים שסיפרה כבר הרבה פעמים, רובם תלונות על החיים בנושאים טריוויאליים (פחד מטיפול שיניים, שומנים בדם, ריב עם שכן וכו'). אני מקשיבה לה רוב קשב, אך כשאני מנסה לדבר על עצמי אני נתקלת בגילויים של חוסר סבלנות. אתמול נוצרה בעיה בין-אישית קשה במקום העבודה שלי, ניסיתי לשתף אותה אך היא ענתה לי די בגסות שהיא כבר לא מתרגשת מהבעיות שיש לי במקום עבודתי ומייד עברה לתאר את אירועי היום שלה בפרטי פרטים. הדבר הכעיס אותי מאוד וממש הרגשתי שלחץ הדם שלי עולה (עובדה שהתבררה כנכונה במדידת ל"ד). בנקודה מסוימת התעמתתי איתה על כך שיש כללים מסוימים החלים על הסיפורים שלה וכללים אחרים על הסיפורים שלי, אני מבינה שהבעיות שלי לא מעניינות אותה אך אני מאוד מצטערת, אני טרודה ואין לי כוח לשמוע כעת לפרטי פרטים את הקורות אותה. אני חייבת לציין שבניגוד לי, אותה אישה משופעת בחברים ואני תוהה האם כולם מסכימים ל"עסקה" הזו, דהיינו, להקשיב ולשתוק (אני מכירה את אחת מחברותיה ואכן זה מה שהיא עושה). החד-סיטריות הזו גורמת לי להרגיש יותר בודדה כי כשאני לבד אני לפחות לא מצפה להקשבה ולהיות בחברת מישהו שרק מדבר על עצמו ואטום לזולת זה כמו לדבר אל הקיר ומעצים את הבדידות. יש לציין שבעבר הייתי בטיפול פסיכותרפויטי ארוך שנים רבות, כולל טיפול קבוצתי, שעזר עד נקודה מסוימת, אך כל ניסיונותיי לחזור לטיפול לא עלו יפה ופיתחו בי תלות שהשתחררתי ממנה לפני שנים. בעצם מה שאני שואלת הוא איך יוצרים קשרים סימטריים-הדדיים? יש משהו שאינני מבינה במשחק החברתי: נניח, אפילו, שאנשים אגואיסטיים מאוד - האם לא כדאי להם להשקיע בהקשבה לזולת כדי שגם יקשיבו להם? תודה, אביבה

לקריאה נוספת והעמקה
16/02/2004 | 21:44 | מאת: ד"ר אורן קפלן

אביבה שלום המפתח הוא בין היתר גם בהזדמנויות העומדות בפניך. ככל שהמעגל החברתי בו את נמצאת מצומצם יותר את נותרת בתוך קשרים שאולי היית זונחת במצב אחר אבל בגלל הבדידות את נותרת בהם. נסי לחשוב כיצד את יכולה להכיר עוד אנשים, חוגים, סרטים, טיולים וכו'. במקביל יש מקום לחשוב אם דפוס הקשר שאת מתארת מוכר לך גם מקשרים אחרים יתכן שיש כאן משהו שכדאי לפתור בינך לבין עצמך או בעזרת טיפול פסיכולוגי. את מתארת קשר מאוד לא סימטרי עם מרכיבים של השפלה ועלבון, משהו באמת שלא נעים לחוות. אם מדובר במצב זמני אז הזדמנויות חברתיות חדשנות ישנו את זה. לעומת זאת, אם מדובר בדפוס שחוזר על עצמו שוב ושוב בקשרים כדאי לטפל בעניין מהשורש ולמרות הנסיון הקודם שיש לך בטיפול פסיכולוגי לחזור למסגרת נוספת של טיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

17/02/2004 | 08:53 | מאת: שיר

היי כשאני קוראת את מכתבך,אני מרגישה שאני כתבתי אותו...אני כ"כ מבינה אותך כי גם לי יש חברה כזו.רק אני מקשיבה.כשאני מנסה לשתף אותה,היא עוברת מיד לדבר על עצמה ואני צריכה לחייך,להנהן במקומות הנכונים..זה לא עושה לי הרבה חשק לשתף אותה.והבדידות חוגגת...תנסי למצוא חברות אחרות שיספקו את הצורך שלך לחברה יותר מבינה.בהצלחה.

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית