געגועים לאמא

איבדתי את אמא שלי לפני שלוש שנים,בעקבות מחלת הסרטן, ואני מרגישה שלעולם לא אחזור להיות כמו קודם. עברתי את כל שלבי האבל "לפי הספר", ועד לא מזמן גם הייתי בטיפול פסיכולוגי. אני מתפקדת כרגיל, עובדת לומדת, ובקרוב אנשא לבן זוגי, ובסך הכל החיים שלי טובים. אבל אני מרגישה שמשהו בתוכי כבה לתמיד, ולמרות שאני מאוהבת ומרוצה, אני לא שמחה עד הסוף. תמיד יש לי מן תחושה שבעצם הכל קטן וחסר משמעות- כי הכל זמני וכולנו נמות, ויש מחלות ותאונות ואסונות... אני מרגישה שבגילי אני צריכה לחשוב על תחילתם של החיים, בנייתם, אבל אני מוצאת עצמי עסוקה יותר מדי במוות, כאילו אני "מחכה" לאסון הבא. אני מאוד אוהבת את החיים, אבל הם לא משמחים אותי כמו פעם. מתסכל אותי שבטיפול אני לא מצליחה להתגבר על זה. אני מרגישה שכאילו אף אחד לא יוכל לעזור לי , ואני לא רוצה לחיות ככה, אני רוצה להיות כמו פעם.

שלום אובדן אם הוא אחד מהאובדנים הקשים של החיים ותגובתך נשמעת לי טבעית. מצד שני אני מבין את רצונך להמשיך הלאה בחיים ואולי כדי לנסות ולהתמודד עם מה שקרה מזוית אחרת. ישנה שיטת טיפול חדשנית למדי שנקראת EMDR וביסודה נועדה לטיפול בפוסט טראומה. לדעתי היא תוכל לעזור לך בהתמודדות הנוכחית. אני מצרף קישור למאמר קצר בנושא. http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

בקר טוב . !!! אין לך מושג עד כמה אני מבינה אותך. גם אימי נפטרה מהמחלה האיומה לפני 7 שנים ואני עדיין כאובה ומתגעגעת , אני נשואה ויש לי ילדים ובעל תומך , אבל תמיד יש לי את ההרגשה שכלום לא מושלם אם היא לא איתי . ויש כל מיני דברים שמזכירים לי אותה .כמו ריחות מוסיקה שהוריי נהגו לשמוע (גם אבי נפטר לפני 15 שנים)ואני בוכה המון ואחרי הבכי יש לי מין הרגשה שאמא היא שמרגיעה אותי עם הבכי אני מרגישה שהיא איתי . אז תנסי להרגיש אותה גם שהיא לא איתנו . ותדברי עליה הרבה זה עוזר .לי בכל אופן . תחזיקי תמונה שלה בארנק שלך .ותקראי תהילים לנשמתה . וככה אוליתרגישי טוב . מאחלת לך המון מזל טוב לנישואיך והרבה בריאות . ותמיד תדעי שאימך לא היתתה רוצה שתתאבלי עליה כל חייך כי בס"כ את עדיין צעירה ותמשיכי לחיות גם שזה כואב . וזה כואב . זהו שיהיו לך חיים מאושרים