בין הורים למתבגרים

ד"ר קפלן שלום בני חייל קרבי ולאחרונה היה לו ויכוח קשה עם אביו בקשר לכך שהוא שותה לפני כל יציאה בשבתות שהוא בא וזה לא כל כך נראה לנו. שבוע לאחר מכן הוא התקשר ואמר שהוא רוצה לעזוב את הבית ופתאום העלה כל מיני בעיות עם אביו מכל השנים שהיה ילד. בגדול הבעיות היו בין אב לבנו שילמד ועל החיים אך בעלי היה תמיד טיפוס המאצ'ו ובני עדין יותר. בעבר גם היו הרבה בעיות זוגיות ביני ובין בעלי אך כלפי הילדים הוא תמיד נתן את הנשמה. בני אמר וזה נכון שמעולם לא שמע מאביו אני אוהב אותך וגאה בך אך הוא הראה לו זאת בדרכים אחרות. מה שהדהים אותי שהוא אמר שאביו הכה אותו בילדותו וזה בפירוש לא נכון אך היו הרבה שנים של מריבות זוגיות בהן בעלי היה גם אלים אך לא כלפי הילדים. שאלתי האם הוא תרגם אולי הרגשה של איום ואולי פחד כחוויה של אלימות כלפיו ודבר שני איך לנהוג אתו כעת?. מזה כמה שנים הבית רגוע היחסים טובים בין כולם אפשר לשוחח והאקט הזה של יציאה מהבית כרגע כחייל נראה לי נמהר מדי אך אם זה מה שהוא חווה ומרגיש אני מאמינה לו ומבינה את הקושי להיות בבית. כיוון שהוא בצבא ובא אחת ל-3 שבועות גם לא ניתן לעשות איזה שיחות בנושא ואני גם חוששת להכביד כעת כי הוא במקום מסוכן וצריך המון ריכוז בצבא. מה דעתך וסליחה שזה היה ארוך. תודה דפי

דפי, לדעתי את כן צריכה לשוחח עם הבן ולהסביר לו שבחוץ לא ממש מחכה לו גן עדן. זה מאוד מאוד קשה להחזיק בית. יש גם פורום הורים למתבגרים באתר תפוז. תנסי שם. עדי

דפי שלום נשמע שההחלטה לעזוב את הבית מגיעה מתוך מצוקה ותגובה רגשית חזקה למריבה. כמו כן קיימים כנראה משקעים לא פשוטים בשל העבר. העובדות חשובות אבל לא תמיד הן אלו שקובעות את המציאות הנפשית. בית שהיתה בו אלימות פיזית כלפי אחד מבני המשפחה סובל בד"כ מאלימות מילולית חריפה ואני מתאר לעצמי שבנך ספג לא מעט אלימות מסוג כזה גם אם לא הוכה ממש. לחיות בבית בו יש חוויה של איום ופחד זו מציאות נפשית מסוג מאוד מסויים והיא נשארת שנים רבות. פעמים רבות את נאלצת כנראה להבליג מול יחסו של בעלך וגם את זה הבן ראה. זה הזמן להבהיר לבן שאת מאחוריו ותומכת בו באשר יבחר. אני מציע לעודד אותו להישאר בבית אבל יתכן שיחליט להתרחק כדי לשמור על עצמו ועצמיותו וצריך לכבד גם החלטה שכזו. סביר להניח שלאחר מכן תוכל להגיע התקרבות מחודשת. בברכה ד"ר אורן קפלן