פחד מהשירותים

כותבת בשם חברה לפני 8 חודשים היה ג'וק די גדול בביתה האבא לקח את הג'וק זרק לשירותים וסחב את המים. בנו שהיום בן 3 ראה זאת ומאז הוא לא מוכן ללכת לשירותים לבד. ובהתחלה אף חזר לעשות את צרכיו בסיר. האם יש דרך כלשהיא להוציאו מהטראומה ? נכון להיום הוריו כמובן לא נלחמים בו, אלה משתפים פעולה ואכן מלווים אותו לשירותים. ומצפים שזה יעבור עם הזמן....

לעשות טקס חיטוי וניקוי האסלה מג'וקים, שהילד ישפוך חומר לשירותים ישפשף במברשת ויוריד את המים, ויגיד שהוא זורק את הגו'ק החוצה. כאשר הוא יעשה את זה , זה יתן לו ביטחון. שהדברים בשליטתו.

שלום! הרעיון של שיר- לערוך טקס כדי להפתר מהג'וק הדמיוני ומהפחד גם יחד- הוא נחמד, אך לא בטוח שזה אכן יפעל, מסיבה פשוטה- לא בטוח שהפחד של הילד אכן נובע מהארוע המתואר. כדי לתת פתרון אחר לפחד של הילד, צריך להיות בטוחים שאנו יודעים את הסבה לכך. אצל ילד בן 3 פחד משרותים עשוי להיות פחד התפתחותי נורמלי ותקין. במקרה כזה התנהגות ההורים מאד מתאימה . מאידך- יכולה להיות סיבה אחרת (ולאו דוקא טראומה.) כדאי להציע להורים להתיעץ עם איש מקצוע (נסי אפילו להפנות אותם כאן לפורום) ולו על מנת להסיר דאגה מליבם. בהצלחה !

שיר תודה על התשובה הסתבר שטקס זה כבר בוצע אך לא עזר.

נאוה שלום. גיל שלוש הינו גיל של דמיון מפותח- בו הדמיון והמציאות לעיתים קרובות שזורים זה בזה- והילדים חיים בעולם עשיר בו לעיתים קרובות קשה להם להבחין בין דמיון ומציאות. חלומות הלילה הינם מאוד מציאותיים. המפלצת שעליה חלמו הינה ממשית מבחינתם ולא יעזרו ההסברים שאין מפלצות בעולם וכד'. כאשר הפחדים מציפים ומפרים את שיגרת החיים וההתפתחות- נדרשת הורות מאוד יצירתית ובמקרים מסויימים כדאי להעזר באיש מקצוע- בכדי לעבד את הפחד ולאפשר לילד להתגבר או למצוא פתרון לדבר המהלך אימה. זהו בעצם שילוב בין מה ששיר הציעה לך למה שרחל הוסיפה. אולי תספרי לנו באמת עוד קצת פרטים- אם ידוע לך גם לגבי הילד, לגבי האופן בו בוצע הטקס- וכיצד הגיב אליו. טוב שההורים אינם נלחמים בו. מלחמות במצבים כאלה עשויות רק להחריף את הבעיה- חשוב לנסות ולהבין את מה שהוא מרגיש- ולהגיב אליו באמפתיה וביצירתיות. באחד מסיפורי איתמר יש סיפור על השד עליו חולם איתמר. אביו של איתמר מצטרף אליו למסע יצירתי- בו הם מכינים מלכודת לשד- ובסוף מגלה איתמר ש"השד לא נורא כל- כך"- קטן, לא מאיים ואף מפוחד בעצמו. קחו את הסיפור הזה כקו מחשבה- ואם תירצו שנמשיך לחשוב ביחד- אנחנו פה. בהצלחה. רוית.