בדידות כרונית

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

03/01/2004 | 18:57 | מאת: שרי

לד"ר אורן קפלן שלום, אני בשנות השלושים לחיי ויש לי בעיה: בדידות כרונית. אני לא מצליחה ליצור קשרים (עם אנשים בכלל, לאו דווקא עם גברים). אני עובדת ומתפקדת כרגיל ואפילו מרוצים ממני מאוד בעבודה, אבל בכל הקשור לחיים האישיים שלי אני מרגישה כאילו מפריד קיר זכוכית ביני לבין הסביבה: זה לא שלא היו לי חברויות, זה לא שאנשים לא אוהבים אותי. פשוט חסר לי את ה"חיבור" לעולם ואני מרגישה ממש מחוץ לעניינים. אני מרגישה אי-נוחות כשאני עם אנשים שאני לא מכירה. אני דווקא אוהבת לצאת אבל אני כמעט ולא יוצאת כי בד"כ אין לי עם מי (לרוב החברים שלי מטבע הדברים בגיל הזה, כבר יש את החיים האישיים שלהם), לבד אני לא יוצאת כי אני מרגישה לא בנוח (אני לא הטיפוס שמתחבר בקלות לאנשים זרים). הייתי בעבר בטיפול פסיכולוגי של קרוב לשנתיים, אבל זה לא עזר. האמת היא שאני כבר על סף ייאוש מהמצב הזה. נמאס לי להיות לבד! אנא, עזרתך. תודה.

לקריאה נוספת והעמקה
03/01/2004 | 22:26 | מאת: דנה הקבועה

כפי שציינת מאוד מעריכים אותך בעבודה וגם אני מאמינה שיש שם כמה אנשים שאת מרגישה נוח בחברתם אז פשוט תקחי יוזמה ותנסי לקבוע איתם לעשות משהו אחרי העבודה כמו ללכת לבית קפה, לסרט לבוא אלייך הביתה לקפה או כל מה שניראה לך. ראיתי שכתבת שהיו לך חברויות אז למה שלא תנסי לחדש קשר עם אנשים תתקשרי אליהם.

04/01/2004 | 00:49 | מאת: ד"ר אורן קפלן

שרי שלום סיפרת שהיית שנתיים בטיפול פסיכולוגי. מה קרה שם? האם הבנת משהו על עצמך בנוגע לבעיה? בעיקרון את מדבר על קושי ביצירת קשרים. פעמים רבות הבעיה מתחילה יותר פנימה בינך לבין עצמך ולא בהכרח מול העולם החיצוני. לכן טיפול פסיכולוגי דווקא עשוי לעזור לך במצב שנוצר. הניתוק מול העולם החיצוני הוא כנראה חוויה פנימית שנוצרת מול אפשרויות הקשר שכנראה דווקא קיימות בחייך, אולם את בולמת אותם בגלל גורמים שונים שכנראה לא לכולם את אפילו מודעת. אין ספק שנדרשות גם הזדמנויות מתאימות ליצירת קשרים, אבל לא נראה לי שזו הבעיה המרכזית איתה את מתמודדת. לכן הייתי מציע לך בכל זאת לפנות שוב לטיפול פסיכולוגי. אינני יודע מדוע הטיפול הקודם לא עזר, אולי גם שם הניתוק גרם לקשר לא אפקטיבי, אבל זה דבר שדווקא בתוך טיפול אפשר לבדוק. בברכה ד"ר אורן קפלן

04/01/2004 | 08:15 | מאת: שרי

לד"ר אורן קפלן שלום, ראשית, תודה על תשובתך. לשאלתך מה קרה בטיפול הפסיכולוגי, אני חושבת שפשוט לא תיקשרנו בינינו (למרות שהטיפול נמשך זמן רב). לא כל מטפל מתאים לכל אחד. לא הצלחתי לרכוש את אמונו והטיפול לא התקדם לשום מקום. אני מודה שבזמנו התייאשתי ואמרתי שבטח טיפול לא יעזור וחבל על הזמן ועל הכסף (שאין לי), אז עזבתי את זה. הייתי צריכה להחליף מטפל ואולי זה היה עוזר. חשבתי שזה יסתדר מעצמו - טעיתי בגדול! שבוע טוב!!

04/01/2004 | 11:18 | מאת: הערה

הערה. לעיתים אותה בעייה גם גורמת לכך שבטיפול עצמו לא ניתן לבדוק , לא את זה ולא שום דבר אחר... מצב של מילכוד כזה. מה מוצע אז??

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית