שוב

יש לי עוד שאלות. תאורטית: מה גורם לאדם שעשה משהו שכביכול הוא רואה אותו כלא בסדר לעשות אותו שוב? אישית: נגיד ששיקרתי למישהו וגיליתי לו ועכשיו הוא יודע, ועכשיו אני ממשיכה ועושה את זה שוב. למה זה קורה? רק מתחושת הבושה זה אמור היה להפסיק אבל אני לא מצליחה. תאורטית: מה עושים עם התמכרויות מוזרות? אישית: כל יום שלי מסתיים כאן בפורום. אני לא הולכת לישון עד שסיימתי לקרוא את כל תשובותיך. (למה זה בעייתי? כי אתה לא כל יום כאן ואני כן). 10X

האם מחשבות מטרידות קשורות לילדותיות איכשהו? ילדים מרגישים דברים OVER מהרגיל, שתינוק רעב הוא בוכה כאילו כל עולמו זה הבקבוק באותו רגע, הוא מרגיש בעוצמה חזקה את הדברים. חשבתי שאולי "התמכרות" למשהו שהוא לא ממכר בעיקרון (כמו תשובות באינטרנט..) קשורה להרגשה אינטנסיבית מידי של הדברים, וזה מיד מזכיר לי ילדים. איך נפתרים מזה אם בכלל צריך? (האם זה מפריע לי? יש מצבים. אני יכולה לדבר עם מישהו רבע שעה ולרצות לחבק אותו למשל. רגשות חזקים מקובלים ע"י הסביבה שזה אצל ילדים ולא ממש אצל מבוגרים, כך נראה לי) ממש זהו להיום.

אפרוחית יקרה, מכל מה שקראתי עד כה והתיחס אליך אני מבינה כי את נמצאת בסערה ריגשית כלשהי. נראה גם שאת די מבולבלת, אני לא בדיוק מקצועית ,אבל נראה לי שיש צורך בבדיקה יסודית יותר של המצבים שאת מתארת. נשמע שאת מאוד מודעת לעצמך ולמעשיך ונוברת,יותר מדי לטעמי,בנושאים שמקשים עליך את הפריצה קדימה ודי תוקעים אותך וחבל, כי ניכר שישנו פוטנציאל עצום, שאינו בא לידי ביטוי. כדאי להעזר לעיתים ביותר מתיקתוקי מילים דרך הפורום ולהתעמת עם האמת פנים אל פנים. העובדה כי את מוצאת את עצמך מכורה להתכתבות זו גם מעידה על בדידות מסויימת, וסליחה אם אני טועה. גשי לאיש מקצוע על מנת ללבן את כל מה שמעסיק אותך , בהצלחה חברית, דלית

מה מונע ממך לשאול ישירות מה שאת רוצה? הרי אף אחד לא מכיר אותך כאן. הרי ברור שיש לך דברים שמציקים לך אז לא יותר פשוט שתשאלי או שתגידי מה מציק לך? חבל אנשים כאן רוצים לעזור אחד לשני וגם הפסיכולוג יכול לעזור לך אילו תצייני מה מציק לך בלי כל הפסיכולוגיה שלך בגרוש מסביב.

אפרוחית שלום אני חושב על השם שבחרת כאן בפורום, אפרוחית, משהו מאוד שברירי, רך וילדי, על התכנים שאליהם את מתייחסת בהקשר למסירות המטפל, על התינוק הצעיר שבוכה מרעב, וכן אפילו לקשר שלנו כאן בפורום שבו את מרגישה לא מוגנת מאחר ואינני נמצא פה כל הזמן. כל אלו ביחד נותנים לי תמונה קצת יותר אישית על השאלות התיאורטיות ששאלת עד כה. אני גם מבין שהתשובות שאענה לך לא תוכלנה באמת להספיק. שישנו חסך שאי אפשר למלא אותו, אפילו אם באופן תיאורטי אפשר שהמטפל יהיה כמו הורה מושלם, זמין ואמפתי בכל עת, סביר להניח שבמקום כלשהו הוא יכשל לראות ולחבק את הכאב. אני מבין את הקושי שיש לך להציג הכל בטיפול. אבל אולי משהו מתוך הכאב והמחשבות הטורדניות שמציפות אותך כן תוכלי לספר. אולי תוכלי פשוט להדפיס את כל ההודעות שהשארת לי ולתת אותם למטפל לקרוא. זה יוכל לפחות להאיץ את הדיאלוג הזה, גם אם לא תוכלי להתבטא בצורה מילולית שוטפת. המחשבות המטרידות הן בד"כ ביטוי לפגיעות וחרדה. ככל שאלו יפחתו כך גם המחשבות תפחתנה. אני מקווה שתוכלי להמשיך בטיפול את הדיאלוג הזה, הוא נשמע לי מאוד חשוב ומשמעותי עבורך. לילה טוב ד"ר אורן קפלן

תודה רבה רבה זה לא הפעם הראשונה שאתה ממליץ להדפיס הודעות. כנראה שאין מנוס. תודה באמת