ילד בן שנתיים

יש לי אחיין בן שנה ו-11 חודש. בזמן האחרון שמתי לב שמאוד קשה להיות איתו גם לאימו (אחותי) וגם לי, ובכלל קשה להיות במחיצתו וזאת בגלל שהוא בוכה מכל דבר, צורח, מרביץ בייחוד לאימו. נוצר מצב שאסור לכעוס עליו, או לקחת לו איזה דבר (כדי למנוע פציעתו למשל). חשוב לציין שהילד הזה מאוד חולה בחודשיים האחרונים (אסמתי), הוריו עברו משבר קטן בגלל מעבר דירה ואני יודעת שיש לזה איזו שהיא השפעה אך חרדת הנטישה שלו מאימו היא בילתי נסבלת . אימו בחורה מאוד רגישה, תלותית ונקרעת קצת בין עולם החינוך שהיא יודעת לבין עולם החינוך שבעלה מכיר ומאמין, כך שנוצרים המון ריבים סביב מה מותר לילד ומה אסור ובד"כ אחרי צרחות, השתטחויות וכד' הילד מקבל מה שהוא רוצה. לדוגמא גם אחרי מעבר הדירה הילד עדין ישן עם הוריו ואין אפשרות להרדימו במיטתו. בבקשה אולי תוכל להנחות אותי בכדי שאוכל להנחות את אחותי.

מיני היקרה, מתוך מכתבך עולים מס' דברים: הדבר הראשון קשור להעדר גבולות ברורים במשפחתו של הילד. לעיתים מתפתחות דלקות אף, אוזן וגרון כרוניות למחלת האסטמה, כאשר יש גורם פסיכולוגי ברקע, כמו מצב סמוי בו הילד שולט בנעשה בבית, כאשר למעשה הוא זקוק להוריו שישלטו הם במתרחש בחייו. שנית, חוסר עקביות זה בהצבת הגבולות מתבטא גם בכך שגישת אימו היא כי אסור לתסכלו, וגם בפער שבין גישות שני ההורים. חשוב שההורים יפתרו ביניהם עד כמה שאפשר את המחלוקות לגבי חינוך הילד, לפני שהם ניגשים לטפל בו. אם הדבר בלתי אפשרי, כדאי לשקול טיפול זוגי/משפחתי - ולו למען טובת הילד. בתור אחות האם, הייתי ממליצה לך לומר לאחותך שילד חייב ללמוד תסכול מהו, כחלק מכניסתו לעולם הגן, אח"כ ביה"ס וכו'. הוא בהחלט בגיל המתאים לכך, לפחות עפ"י התנהגותו... שלישית, לגבי השינה בלילה. נושא זה מתקשר לנושאים האחרים. יש להתעקש עימו על דברים שההורים חושבים שהם משמעותיים, כמו שינה במיטתו. אפשר לנסות לעשות זאת באופן הדרגתי: להשכיבו במיטתו לילה אחד, להקריא לו סיפור ואח"כ לקחת אותו למיטת ההורים; בלילה שלמחרת, לחזור שוב על הפעולה, אבל להתעקש על כך שישן מעט, בנוכחות ההורה, במיטתו שלו, אח"כ יוכל לעבור למיטת ההורים; כך יש להמשיך עד שיורגל לישון בחדרו ובמיטתו. בכל אופן, יש לפרוש בפניו יומיום את התוכנית לאותו הלילה, כך שיוכל להתכונן מצד אחד, ושיידע כי הוריו לא נכנעו מצד שני. בכל מקרה, הטעות הגדולה ביותר שעושה אחותך היא שהיא נכנעת בסופו של דבר לרצונו של הילד, אחרי בכי וצעקות. בכך הוא לומד כי התנהגות זו משתלמת, וכי כדי לקבל את מבוקשך בעולם - בחר בהתנהגות זו. דבר זה מקשה עליו ללמד את עצמו לווסת את רגשותיו וצרכיו, וכאמור מערער מאד את בטחונו בעולם המבוגרים. נשמע אבל שאת אחות אכפתית ומבינה. אחותך בת-מזל שיש לה אותך. אשמח לשמוע את תגובתך לתגובתי. בהצלחה :)

קודם כל תודה רבה מאוד התחברתי לתגובתך והיא בצם חיזוק לכל מה שאני חושבת אבל... ויש אבל גדול. אחותי מאוד תלויה בין צורת חשיבתה שמאוד דומה לצורת החשיבה שלי אך כמו שציינתי בעלה חושב אחרת ומעיר את הערותיו בקול רם בזמן הלא נכון ומקום הלא נכון. זה נכון שיש עליהם למצוא ביחד את הדרך לחנך את ילדם ופה קצת קשה לי להיכנס כי אני יכולה לגרום נזק. אחותי היא טיפוס מאוד תלותי ומאוד לא יוזם כך שגם אם אציע לה ללכת לטיפול היא תחשוש להציע לבעלה וזאת בגלל שדעתו היא שאצלו תמיד הכל בסדר. מדי פעם אני מטפטפת לה שתתיעץ אבל איני יודעת מה היא עושה עם זה. מאוד ברור לי, לפחות, שהביעה היא בראש ובראשונה אצל שניהם ומיום ליום אני רואה איך הילד ממש מתבזבז ו"מתקלקל". זה כנראה הרבה יותר מורכב ממה שאני חושבת ואולי עם הזמן אני אמצע את הדרך הנכונה לעזור לה. תודה רבה

מיני שלום קיבלת תשובה מפורטת וכל שאני רוצה להמליץ הוא שאחותך תפנה לקבלת ייעוץ להורים מפסיכולוג ילדים ורצוי מאוד שגם בעלה יצטרף אליה. אלו דברים שאפשר להסדיר די בקלות על ידי מספר פגישות, אם יש כמובן נכונות והבנה לכך שישנה בעיה במערכת. דברים שלא יקבלו מענה עכשיו עלולים לשבש את ההתפתחות בהמשך הדרך ויתכן שאחותך מתקשה לבדה להגדיר את הגבולות והדרכים המתאימות להתמודד עם הילד וגם להישאר סבלני ואמפתי למה שקורה לו. בברכה ד"ר אורן קפלן