דמעות

שלום אני בת 22 ויש לי בעיה.כאשר אני מרגישה פגועה ממישהו או כועסת,יורדות לי דמעות בזמן שאני משוחחת על כך עם האדם הפוגע. הכוונה היא שזה קורה גם כאשר הכעס הוא כלל לא גדול ואין הצדקה לכך שירדו לי דמעות (למשל כאשר אני יודעת שהדברים שנאמרו הם לא היו בכוונה לפגוע).הדמעות סתם עושות דרמה שאין שום צורך בדרמה ! זה מקשה עליי בכך שלעיתים אני לא אומרת דבר,רק כדי שלא ירדו לי הדמעות. (כשזה קורה הקול שלי רועד ויורדות דמעות אך אין בכי). אני באמת מנסה כמה שאני יכולוה להתאפק אבל זה לא מצליח איך נפתרים מזה ??? תודה.

מיטל היקרה, יש לי שתי עצות בשבילך. ראשית, מבחינה עקרונית, אין כל בושה בכך שיש לך רגשות בעלי עוצמה!!! זה רק אומר שאת אנושית ואפילו מאד! להיפך, ככל שתנסי להתכחש לתכונתך זאת, כך יקשה עליך לשלוט בדמעות, מפני שמלבד הדמעות הרלוונטות למצב, תרצי לבכות מתוך תסכול, בושה ותחושת כשלון. שנית, אני ממליצה לך כי בזמן שאת מרגישה שאת רוצה להיות עניינית ולא רגשנית במצב כלשהו, הסרי מבטך מאותו אדם, קחי נשימה ארוכה וספרי אחורה מחמש או משלוש לאפס. תראי שאז תוכלי להטיב ולהתמודד עם המצב. בהצלחה. :)

הי מיטל תוכלי לנסות לדמיין פגישה עם האדם שפגע בך לפני שאת פוגשת אותו. תבכי קצת עם עצמך ואז כשתרגישי רוויה תוכלי לדבר עימו פנים אל פנים. אולי אז , אחרי שכבר בכית, לא יצאו עוד דמעות. בכל מיקרה את ממש לא צריכה להתבייש בדמעות או לחשוב שזה דרמתי מידי. אני בוכה ובאותו זמן מדברת על דברים מאוד ברצינות עם אנשים. כך הגוף שלי/ך מגיב וזה טבעי. דמעות אחרי פגיעה הן כמו לחי אדומה אחרי סטירה מאחלת לך רק דמעות שמחה ציור

מיטל שלום ברמה של עצות מה לעשות באופן מיידי לטיפול בבעיה אני בהחלט מקבל את ההצעות שקיבלת. השאלה מה עומד בבסיס מה שקורה לך. הרגישות הזו באה לביטוי בבכי אבל כמו שחום הוא רק עדות לכך שמשהו השתבש הרי שהבכי הזה הוא עדות לפגיעות שאת נמצאת בה. אפשר לנסות ולהתעלם מהפגיעות אבל כנראה שמשהו בפנים כואב מאוד, הפגיעה שאת חשה מהאדם האחר לוחצת על נקודה כואבת. אם יש לך מוטיבציה ורצון לעשות שינוי רציני בנטייה עצמה תצטרכי אולי לפנות לטיפול פסיכולוגי ולהעמיק יותר במקורות התגובות הללו, מהיכן התחילו, וכמובן כיצד לשנות ולתת לך כלים לשמור על עצמך ולהיות שלימה עם מה שקורה לך. בברכה ד"ר אורן קפלן