לחץ...

אני בת 34, אם לשתי בנות בגילאי בי"ס יסודי ולתינוק בן 4.5 חודשים. אני עדיין בחופשת לידה ואני אמורה לחזור לעבודה בעוד שבועיים. הייתי מאד רוצה להאריך עוד את החופשה, אך זה בלתי אפשרי - הן מבחינה כלכלית והן מבחינת הבוסים שלי, שמאד לחצו עליי שאחזור. בימים האחרונים אני מרגישה מאד קרובה להתמוטטות. יש לי המון נקיפות מצפון על כך שאני "עוזבת" את בני; אציין כי אני עובדת 9 שעות ביום ויוצאת מהבית מוקדם מאד - לפני שהילדים מתעוררים - כדי להספיק לחזור ב-16:00 . בתקופת חופשת הלידה, מעבר לכך שהייתי עם בני, גם היתה לי ולבנותיי האפשרות שאינה קיימת בד"כ להיפגש מייד כשהן מגיעות מביה"ס - להכין להן אוכל, להכין שיעורי בית יחד וכו', ואני די מדוכאת מכך שזה לא יקרה יותר. אני מניקה את בני, וכדי שהוא ימשיך לאכול חלב אם אני שואבת חלב ושומרת לימים שבהם הוא יהיה עם המטפלת - אני מציינת את זה כי זה עוד גורם שמוסיף לי מתח - לא תמיד אני מצליחה לשאוב, הוא לא ממש מתלהב לאכול מבקבוק, ואני מאד חוששת מהמעבר שלו מיום מלא עם אמא ל-9.5 שעות "בלי" (למרות שזה הילד השלישי!). התחלנו לבקר אצל המטפלת (ששומרת על עוד 2 ילדים) כדי שהמעבר יהיה לו יותר קל, אבל אני עדיין מוטרדת האם הוא יקבל מספיק תשומת לב, האם הוא יתרגל לאכול מבקבוק וכו' וכו'. בקיצור, לחצים מכל הכיוונים. גם בד"כ אינני בנאדם רגוע במיוחד, אבל בימים האחרונים זה כבר ממש קיצוני. אני חסרת סבלנות, הבנות מאד לא ממושמעות בזמן האחרון - מן הסתם הלחץ שלי מקרין עליהם, ואני ממש לא יודעת מה לעשות. גורם נוסף ש"תורם" לבאסה הכללית היא העובדה שזה כנראה הילד האחרון, ולפיכך חופשת הלידה האחרונה. אני רוצה רק לסיים שבעלי מאד תומך ומסייע, גם נפשית וגם במטלות השונות - זה לא שהכל בבית מונח על כתפיי. אבל בכל זאת, קשה לי לעבור את התקופה הזאת, ונוצר מן גלגל כזה שבו אני עצבנית, הבנות עצבניות, התינוק עצבני ... קשה לי למצוא נקודות אור בזה שאני חוזרת לעבודה. נכון, יהיה לנו יותר כסף, אני אפגוש אנשים, יהיה לי מעניין... אבל אני לא מרגישה ש"מיציתי" את חופשת הלידה ואת השהייה בבית עם הילדים. פתאום מאד קשה לי עם זה. זהו, מקווה שהצלחתי להעביר את ההרגשה.

מיקה שלום אני יכול לומר שאני מאוד מזדהה איתך ועם רצונך להישאר עוד עם התינוק. הלחץ והחששות נראים טבעיים. היה עדיף אם אפשר היה לעשות את החזרה מעט יותר הדרגתית כך שבימים הראשונים של חזרתך לעבודה לא תלכי ל-9 שעות עבודה ללא הפסקה. זה יעזור לתינוק בהסתגלות למצב החדש וגם לך להיות רגועה יותר ובסופו של דבר גם קשובה יותר לעבודה בזמן שכן תהיי שם. נסי אולי לדבר עם המנהל שלך ולהגיע להסדר ביניים לגבי החודש הראשון. אחרי שתראי שהכל בסדר והתינוק מסתגל למטפלת החדשה ולמצב החדש תוכלי לחזור לעבודה באופן מלא. המעבר נראה לי חד מידי לא רק עבור התינוק אלא גם עבורך וזה דבר שמקום העבודה אמור להבין ולהתחשב בו. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

מיקה יקרה! אני אמא לשלושה ילדים. אני בדיוק מבינה על מה את מדברת. בשבילי החוויה של להיות עם הילדים ולהעניק להם זו חוויה נהדרת (גם קשה ומתישה) ומספקת יותר מכל דבר אחר. אני רוצה להגיד לך ש... ממש לא חייבים לחזור לעבודה כל כך מהר. אני מציעה לך לבקר באתר מדהים של חינוך ביתי (תחפשי דרך גוגל) שם תמצאי כל מיני דרכים ורעיונות, תמצאי הרבה אנשים הנמצאים במצבך ובחרו אחרת. זה אתר המכיל גם קישורים לאתרים נוספים ובינהם אתר שעוסק ב " איך לחיות ממשכורת אחת" (באנגלית). זה נכון שזה קשה מבחינה כלכלית, אבל אפשרי. ותראי שלא חייבים ללכת עם מה שהאחרים אומרים, צריך ללכת עם מה שיש בתוך הלב ואז הכל מסתדר. באהבה רבה אמא כמוך...