התמכרות לעבודה: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

אלימות נגד נשים: מה גורם לגבר להיות אלים כלפי בת זוגו?

ממה נובעת התנהגות אלימה של גברים כלפי בנות הזוג שלהם? כיצד ניתן לטפל בגברים המתנהגים באלימות? מהם היתרונות של טיפול קבוצתי באלימות? והכי חשוב: איך ניתן למנוע מראש את הרצח המזעזע הבא? פרויקט מיוחד היום (25.11) מצוין ברחבי העולם יום המודעות הבינלאומי למיגור האלימות נגד נשים. למרבה הצער, 12 נשים שנרצחו בישראל על ידי בני זוגן בשנת 2019, 3 מהן בחודש האחרון, מהוות תזכורת מטלטלת לכך שאלימות נגד נשים היא תופעה יומיומית. כדי למגר את התופעה נדרשת התייחסות רחבה ועמוקה גם לשורש הבעיה: התהליכים הפסיכולוגיים והחברתיים המניעים את ההתנהגות האלימה של הגבר, ודרכי הטיפול, באמצעותם ניתן לסייע לגברים אלימים ואף למנוע מהם להפוך לכאלה. תמיר אשמן, מנהל הפורום ללימוד גברים באוניברסיטת ת"א, מומחה לטיפול באלימות במשפחה במרכז גליקמן ת"א ומנהל קליניקה לעבודה סוציאלית המשלבת עבודת גוף בת"א, עונה לנו על כל השאלות, מסביר מהם הסימנים המוקדמים המהווים נורת אזהרה אדומה ומציע כיצד ניתן לטפל בבעיה. לדברי...
ללמוד עוד על התמכרות לעבודה
העייפות הבלתי נסבלת של הקיום-תמונה

במשך שנים התעלם הממסד הרפואי ממטופלים שהתלוננו על תשישות...

מאת: מערכת zap...
12/12/2002
אלימות נגד נשים: מה גורם לגבר להיות אלים כלפי בת זוגו?-תמונה

ממה נובעת התנהגות אלימה של גברים כלפי בנות הזוג שלהם? כיצד...

מאת: מערכת זאפ...
25/11/2019
אובססיה: "נשלטים" או "שולטים"?-תמונה

מקרצפים כל היום ומרגישים שזקוקים לטיפול? גאים בניקיון -...

מאת: פרופ' גידי...
03/07/2016
התמכרות לעבודה-תמונה

ה"וורקוהוליק" דורש מעצמו את הבלתי אפשרי, ומצוי במרוץ...

מאת: פרופ' פנחס...
23/08/2011
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל להתמכרות לעבודה?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

התמכרות לעבודה: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

היי, אני בת 23 ומאז שזוכרת את עצמי אני אדם מאוד הישגי, פרפקציוניסט, חשוב לי לדייק, לעמוד בסטנדרטים מסוימים. בשנתיים האחרונות התחילו להופיע לי מחשבות שזה לא תמיד כ"כ טוב כמו שזה נשמע... אני מרגישה שבמושגים מסוימים זה תוקע אותי. בבית ספר תמיד היה חשוב לי להשיג את הציונים הכי טובים, לא מוכנה לקבל כישלון - היה וזה כן קורה, זה מדכא אותי מאוד. בעבודה חשוב לי למלא את כל המשימות, אני עושה המון רשימות... אם לא הספקתי לעשות משהו זה מקשה עליי מאוד. אני מנהלת צוות שברובו בוגר יותר ממני (מבחינת גיל), אני המנהלת הכי צעירה במקום העבודה שלי. והרבה פעמים אני מוצאת את עצמי כועסת על אנשים שלא עומדים בסטנדרטים של מקום העבודה, עד כדי שלפעמים נדמה לי שאלו יותר סטנדרטים שלי... אני ממש עובדת לאחרונה על הנושא הזה, זה המון פעמים הכל או כלום - בן אדם יכול להיות עובד מצוין ואם שכח לעשות משהו אני אוטומטית רואה את זה כהקטנת ראש ועד שלא מציגים לי את התמונה המלאה אני מתקשה לחשוב עליה. הכל אצלי מאוד מתוכנן, מסודר לפי רשימות, מטלות שצריך לבצע בכל יום. עכשיו אני גם סטודנטית וזה מקשה כי מצד אחד העבודה היא די מרכז חיי, מצד שני חשוב לי להצליח בתואר. מצד שלישי, אני לא תמיד מצליחה לשלב בזה דברים אחרים. יש לי כמה חברות טובות מאוד (כולן עובדות איתי או עבדו איתי בעבר), אבל אלו אנשים שבררתי בפינצטה ומאוד לא קל לי להתחבר לאנשים באופן כללי, הרבה פעמים תופסים אותי כסנובית או אנטיפתית חוץ ממי שבאמת מכיר אותי. אני לא יודעת אם זה שייך, אבל לא הייתי מעולם בזוגיות ולא בגלל שמעולם לא נמשכתי או הייתי מעוניינת במישהו אלא כי יש לי תבנית מסוימת ומאוד קשה לי להתפשר על אדם שחורג ממנה, ובאופן כללי מרגישה שקשה לי לסמוך על אנשים (גם אם נגיד יש מטלה בלימודים ומתחלקים לזוגות וכל אחד צריך לעשות חלק, אני אבדוק את החלק שלא אני עשיתי ואעדיף לעשות אותו בעצמי.) אני לאט לאט מתחילה להבין שהתפיסה הזו צריכה להשתנות איכשהו אבל זה מרגיש לי שזה אשכרה מקיף אותי בכל תחום חיים... אשמח לקבל קצת עזרה כי על פניו ה"תכונות" שאני מציגה נשמעות חיוביות, וכולם בסביבה רואים בי בן אדם מצליח, מצטיין, מסור לעבודה שלו ואני מצדי אף פעם לא מרוצה מעצמי לחלוטין וגם לפעמים מקנאה בחברות שלי ש"זורמות", שיש להן גמישות מחשבתית, יכולת לשנות תכניות. אין לי כאן שאלה ספציפית, יותר חוות דעת (שאני יודעת שאין באמת אבחון דרך האינטרנט), אבל מעניין אותי לשמוע האם זה דבר נפוץ? האם פרפקציוניזם זו הפרעה מסוימת ולא פשוט תכונה?

שלום מיה, תיאורייך תואמים להפרעת אישיות טורדנית-כפייתית (OCPD): https://www.giditherapy.co.il/?p=1088 יש להבדיל בינה לבין OCD שבה מופיעות אובססיות בעלות תוכן מוזר ולא הגיוני עם או בלי "טקסים". במקרה של הפרעת האישיות OCPD מדובר במבקץ תכונות שחלקן הגדול חיובי אלא שהן מוקצנות מאוד וכשהן מופיעות יחד הן עלולות לפגוע בהסתגלות. יש ל"הפרעה" זו יתרונות רבים, במיוחד במקצועות הדורשים קפדנות וסדר, משמעת עצמית, שליטה בדחפים, יכולת לדחות סיפוקים וכיו"ב תכונות בהחלט חיוביות. פרפקציוניזם הוא אחד הקריטריונים של האבחנה. הוא אינו הפרעה בפני עצמה, אך כשהוא מוגזם הוא עלול לגרום למשל לדחיינות כי מרוב שאיפה לשלמות, האדם עלול להימנע מלהתחיל פרויקט או להתחיל ולא לסיים. עיקר הבעיה הוא בתקשורת בין-אישית והדבר מאוד תלוי סביבה ותרבות. למשל, בגרמניה או אנגליה, ייתכן ולא היית מאובחנת כלל כסובלת מההפרעה. בישראל האימפולסיבית, לעומת זאת, צפויות לך הרבה יותר התנגשויות עם אנשים "זורמים". "רשימת מכולת" לחיפוש זוגיות היא רעיון איום ונורא, כמעט מתכון לכישלון למצוא זוגיות. הגישה צריכה להיות הכרות (רצוי בסביבה טבעית כמו אוניברסיטה) ואם יש קליק ראשוני ועניין הדדי, לבדוק לאיזו פשרה את מוכנה. המלצתי היא לפנות לטיפול. בגילך הצעיר עדיין ניתן להגמיש ולרכך חלק מהתכונות, אך החכמה היא לשמור על היתרונות שב"הפרעה" זו. אי אפשר להפוך אותך ל"זורמת", וגם לא רצוי, אך אפשר "לחנוך לנער על פי דרכו" (ר' הקישור שצירפתי) ולהבדיל בין מה שניתן ורצוי לשנות לבין מה שלא. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il

בגיל 48 הבנתי שאני מוצלח אבל וורקהוליסט. התחילו ניצני בעיות בריאות. השמנה טיפה שינה לא כמו פעם ובכלל. זה היה ברטרוספקט סוג של מאניה! עליה עם שיאים ללא הפסקה זה תאור נכון להגדיר וורקהוחיזם כמאניה עם הרבה שיאים ללא הפסקה? בכל מקרה, החלטתי להוריד הילוך וכמעט ל20 ווליום עבודה. זו היתה החלטה קשה נגד האוטומט החברתי. הרגשתי שאני חייב לפעול ככה. וזה די עובד המשקל אוזן וגם הגוף בכלל. שאלתי נוגעת לתהליך שהתרחש בעקבות השינוי, הרבה חלונות חברתיים אישיים נמוגו ונעלמו. ואני ממש לא מרגיש חוסר. כן נהנה מחברת אנשים שלא במסגרת עבודה. האם במצב אופטימלי ניתן להגיד שהנוגד מאזן ורקוהליזם זה סכיזואידיות מסוימת בעניני עבודה? אם לא מה המאפיין הנפשי שנוגד את התופעה הוורקהוליסטית? כזה שיכול להגדיר מצב שמנטרל את השורש של הוורקהוליזם. דרך אגב ברור לי שוורקהוליסטים הם אצל הרבה סוגי אנשים אבל משהו מאחד אותם לא? ומה נוגד או התופעה?

שלום אופק, אתה משתמש שלא לצורך ביותר מדי שמות של הפרעות נפשיות בצורה לא נכונה ולא רלוונטית למצבך. לא מאניה ולא הפרעת אישיות סכיזואידית אינן רלוונטיות למצבך. וורקוהוליזם בפני עצמו אינו מהווה הפרעה נפשית, אם כי הוא אחד מהקריטריוניים לאבחון הפרעת אישיות כפייתית: http://www.giditherapy.co.il/?p=1088 אם אתה נהנה מחברת אנשים מחוץ לעבודה, ברור שאינך סובל מהפרעת אישיות סכיזואידית. אנשים סכיזואידים מעדיפים להימנע מחברת אנשים ואף נוטים לבחור בעיסוקים שאינם מחייבים מגע רב מדי עם אנשים. רבים האנשים ששומרים, מדעת או שלא מדעת, על הפרדה בין חיי העבודה וחיי החברה שלהם ורבים לא היו רוצים לראות מחוץ לעבודה את אותם אנשים שהם נאלצים לעבוד איתם. במידה והוורקוהוליזם שלך הוא אכן חלק ממבנה אישיות כפייתי שגורם לך עימותים עם הזולת וכתוצאה מכך חרדה, דיכאון או מצוקה אחרת - בהחלט קיים מקום לשקול התייעצות עם איש מקצוע. צריך לבדוק יותר לעומק מה הייתה הסיבה להתמכרותך הקיצונית לעבודה והאם סיבה זו באה על פתרונה או עתידה להתבטא בצורה אחרת. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il

שלום פרופסור, תודה על תשובתך שעזרה לי להבין את שתי הגישות של הטיפול בocd. האם תןפעת הocd ביטוייה הנפוץ "החיובי" כביכול הוא בוורקהליזם? בדרך כלל? או שזה נובע מעצם העובדה שרוב זמננו מוקדש לעבודה ובדרך זו זה הפך מעיין מנגנון מרכזי שדרכו הבעיה מתבטאת? אם כך האבחנה שציינת בין הגישה של להיות עסוק כל הזמן שמהווה מעין ריפוי בעיסוק , לבין הפחתת הגירויים , כולל וורקהליות וזמן עבודה, שמציב גירויים שרק מגבירים את העיסוק האובססיבי במעטה שבו למעשה מתחזקים את האובססיה רק בצורה מנותבת להצלחה כביכול. אם הבנתי נכון אז האם הגישה שבה הונחתי בהפחתת הגירויים וכן בחירה בעמידה מול החרדה שמתעוררת מבלי לברוח ממנה היא דרך חיים אמיתה יותר כדבריך, משמעותה הפחחת עומס עבודה בפועל וכן החשפות לגירויים שמעוררים חרדה, עד שהחרדה עצמה שעומדים מולה חולפת מעצמה ויש הקלה וצבירת חוויה חיובית שמשמעותה הנה זה מצליח לי- אני מתגבר. השאלה שעולה מבחירה זו אם למרות האומץ שבכך האם אין בזה סוג של מנגנון המנעות מסוים, דילול מצבים ודילול חוויות החיים? עד כמה ואיך יש לאזן בין המצבים? בין גירויים וכניסה לאובבסיה לבין החשפות לחרדתיות ועמידה מולה,אשר יש בה גם צורך בהפעלת מנגנון המנעותי מסוים מחויות החיים הנופלות עלינו מדי יום. תודה.

שלום איקון, התמכרות לעבודה ממלאת תפקיד של בריחה מבעיות אחרות. לכן, עצם הפסקת ההתמכרות בלי טיפול מעמיק יותר בשאלה ממה אתה בורח והתמודדות חזיתית עם מה שאתה בורח ממנו אינה מספקת. במצב כזה עדיף להמשיך בהתמכרות לעבודה שאכן ממלאת תפקיד של "ריפוי בעיסוק" או הסחת דעת. אם אתה רוצה לפתור את הבעיה מן השורש, תצטרך לפנות לטיפול פסיכולוגי. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il

אני גיליתי לעצמי לפני שנתיים שאני מכור לעבודה. וורקהוליק. אבל לא מובן הטכני בלבד אלא בסטטוס המחשבתי. למעשה נהייתי ער לכך שמרבית הזמן המחשבתי הוא סביב העבודה. גם בשעות הפנאי הכל היה מחשבות על עבודה. נקודת השינוי קרתה שהבנתי שאני לוקח התחייבויות לשנים של עבודה בסגנון כזה. זה קרה בעקבות שיבושים שקרו עם עמיתים לעבודה שחשתי שאינם מסורים למשימות כמוני. שמתי לב שהם למרות העומס מצליחים להתנתק ואני בהמתנה כל הזמן. הבנתי שאני שונה ושהמצב הוא שאני לא מרפה ממחשבה על העבודה. אולם כיוון שאני לא הצלחתי להפריד מחשבתית בין עבודה למשהו שאינו עבודה ובעיותיה החלטתי להכניס את עצמי לתהליך גמילה על ידי כך שהפחתתי את כמות המטלות והנושאים בעבודתי. אני פרילנסר. זה כמעט שנתיים ככה. בשלב הגמילה זה היה נורא אני לא במצב עבודה והמוח עסוק בעבודה. גם שהמטלות פחתו זה המשיך עד לשלב מגוחך שבעיות קטנות העסיקו אותי כי זה מתחום העבודה. רק לפני זמן לא רב נוצרה פריצת דרך לא נכנעתי לצורך ליצר מטלות עבודה. ובבת אחת הרגשתי פריצת דרך במחשבה רוב המחשבות עברו לאיך להינות מהזמן שהתפנה כאילו המוח התרוקן מהדיסקט הישן. התחלתי מעשית למלא את הזמן מתוך התעוררות ספונטנית בהנאות פנאי מקניות ספרים טיולים קצרים ונסיעות. אני כמעט מתמכר לכיף שבזה. כעת נצרב לי במח שאין כל דרך חזרה למצב הקודם. אני מרגיש שאני בצד הדני המנוגד לוורקהוליזם. מתמכר להנאה של חוסר יעדי הצלחה בעבודה. פשוט ככה. מרוויח פחות וזה לא אכפת לי. השאלה איך לשמר את תחושת הסף הטובה שהשגתי כי הגבול דק ובכל זאת לחזור לעבוד או שבכלל אין בעיה עם המצב שלי כרגע. לי זה נראה שמצבי כיום זה המצב הנכון לחיים תקינים. הגוף ממש מגיב טוב לסדר הזה. אבל זה מאוד לא מקובל. אני סקרן לדעת איך ליצור סינטזה בלי לאבד את התחושה הנכונה שעמלתי קשה להשיגה . ההרגשה שהשגתי שפשוט נעים לי עם המצב כפי שהוא כיום הקצב המרחב. מהכירותך עם הנושא זה מצב שיכול להתקיים לאורך זמן או שיש סוג של שילוב בלי לחזור למצב מחשבתי וורקהולי.

שלום עודד, ראשית, אתנצל על העיכוב הגדול בתגובה עקב חופשה ותקלות שונות בפורום. שנית, התמכרות לעבודה כשמה כן היא - סוג של התמכרות. אתה כותב שגם כשיצאת לנופש מהר מאוד "התמכרת" לתחושה הנעימה ואני חושב שהבחירה במילה "התמכרות" אינה מקרית. ככל הנראה, יש לי בעיה בוויסות או במינון של הדברים שאתה אוהב והייתי בודק אם אתה "מתמכר" או "נסחף" בתחומי חיים נוספים. לפעמים כל הנטייה להתמכר מתרכזת בתחום מסוים (למשל, עבודה) ולפעמים יש רק תחום אחד שאנו מודעים לו אך בבדיקה מעמיקה יותר מסתבר שהאדם מתמכר בתחומי חיים נוספים (אכילה, פעילות גופנית, פרפקציוניזם שמופיע לא רק בעבודה ועוד). המנגנון הזה, שמאחוריו האמונה של "או הכלום או לא כלום", הוא זה שיש לטפל בו. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il