חשוב לי מאד לקבל תגובות ותשובה מהפסיכולוגית

הבת שלי בת 10.5, ילדה מקסימה, טובת לב, רגישה מאד ונבונה. לצד זה סובלת מחרדה וקצת אובססיביות ומטופלת בתקופה האחרונה בכדורים. הבוקר היא מספרת לי שהיא מאד בלחץ, שעשתה משהו רע והיא מתביישת לספר. בסופו של דבר אחרי התלבטויות החליטה לספר לי במכתב. וכך היא כתבה: "אמרתי לגידי (שם בדוי, אחיה הקטן - בן 4), שיוריד לי את המכנסיים אם הוא חזק וגם את התחתונים ושידגדג לי את הפוט. עכשיו שסיפרתי לך זה מציק לי מאד הוא עשה את כל הדברים האלה". הרגשתי שאני הולכת למות באותו רגע. מאיפה זה בא לה? אמרתי לה שזה חמור מאד ושאלתי אם היא מבינה את זה. היא אמרה שכן ושלא תעשה את זה יותר. מאד הדאיג אותה אם הוא יזכור את זה כשהוא יגדל - אמרתי לה שאם זה חלילה יחזור אז הוא בודאי יזכור את זה אבל מאותה פעם אני לא בטוחה. אני ממש לא יודעת מה לעשות עכשיו עם העניין הזה. בעקרון יש פסיכולוגית שמטפלת בה בגלל נושא החרדה, אבל היא במפורש ביקשה ממני לא לספר לפסיכולוגית. מצד שני אני מרגישה נורא נורא נורא עם מה שקרה, ומה עם הפגיעה באח? עם מה הוא יגדל? אני רואה שהיא מאד מוטרדת מזה ומאד מאד מתביישת - היא מבינה שזה דבר שאסור לעשות - אבל מה אם היא עשתה/תעשה את זה שוב והפעם לא תספר לי? אני רוצה להדגיש שאנחנו משפחה רגילה, ממוצעת לחלוטין. משפחה אוהבת, תומכת מאד ולא היו מצוקות מיוחדות (מוות, גירושים ודברים מהסוג הזה). מה לעשות?

שלום אני חושב שכדאי שתרימי טלפון אל הפסיכולוגית של הבת, ספרי מה קרה ובקשי עצה. שתפי אותה בכך שבתך ביקשה שלא תספרי וקבלי ממנה הנחיות מה לעשות. מעבר לטיפול שמקבלת הבת כדאי שתקבלי (רצוי עם בעלך ביחד) הדרכת הורים כיצד לנהוג בבת ובמקרה הנוכחי גם עם הבן. זה לא נושא שאפשר לעבור עליו לסדר היום אבל חשוב שאת ההדרכה תקבלי ממישהו שמכיר אותך ואת הרקע באופן יותר אישי. לכן הפסיכולוגית של הבת היא הדמות הראשונה שכדאי לשתף בעניין כדי להחליט מה לעשות הלאה. יתכן שכדי לשמור על הטיפול של הבת את הדרכת ההורים תצטרכו לקבל בסופו של דבר מפסיכולוג אחר. בברכה ד"ר אורן קפלן