גמילה מחיתול

בתי בת 2.8. היא גמולה כבר 4 חודשים מעשיית פיפי בחיתול, גם בשנת צהריים. הבעיה היא שהיא אינה מוכנה בשום פנים ואופן לשמוע על עשיית צואה בשירותים/סיר. היא פשוט הולכת לפינה בחדר ועושה בתחתונים. כשאני שואלת אם היא רוצה לעשות קקי בשירותים/סיר ואפילו בחיתול, היא פשוט אינה מוכנה לשמוע, מתרחקת ועושה בתחתונים. אני מבינה שאסור ללחוץ בשום דרך וצורה, אבל אני חוששת שהיא תפתח הרגל של עשיית קקי בתחתונים, שכן זה לא מפריע לה כלל שיש לה קקי בתחתונים והיא פשוט אינה מוכנה לשתף פעולה בשום דרך. הנושא נמשך מאז שהיא נגמלה מפיפי (4 חודשים) ואינני יודעת מה לעשות ואני מתחילה להילחץ. האם זהו מצב נורמלי? האם יש ממה לחשוש ואם לא, אז מתי צריכה להדלק אצלי נורה אדומה המעידה על בעייה בגמילה מצואה או על אימוץ הרגל מגונה של עשיית קקי בתחתונים? כמו כן, היא שותה המון לפני השינה וקמה בבוקר כשהחיתול ספוג בפיפי. 2 שאלות: 1. האם עצם העובדה שהיא אינה עושה פיפי במהלך שנת הצהריים אינה אמורה לגרום לכך שגם בשנת הלילה ייווצר מהלך הדרגתי של התאפקות במתן שתן עד להתאפקות מוחלטת? 2. איך יודעים מתי אפשר לגמול בשנת לילה? אודה על תשובה מהירה דנה

שלום לגבי עשית צואה, רצוי לתת חיזוקים לעשית הצרכים בשירותים, אפשר גם להראות קלטות וכו'. מצד שני כפי שאת כותבת אין ללחוץ ולעשות מלחמות על הנושא כיוון שזה רק מגביר את הבעיה. תנו לה חיזוק חיובי שהיא יודעת שאפשר לעשות קקי בסיר וכשהיא תרצה היא תעשה את זה. הגיל שלה עדיין צעיר והענין אינו צריך לדעתי להלחיץ אותך מעבר לחוסר הנוחיות שיש בהרגל. לגבי גמילת לילה, זה מוקדם בשלב הנוכחי במיוחד אם יש לילדה הרגלים של שתית לילה. זה יכול לחכות גם עוד שנה בלי כל בעיה. כדאי לבסס את גמילת היום ובאופן טבעי בשלב כלשהו גם היא תרצה לעשות גמילת לילה. יהיה צורך להפחית את השתיה הלילית לפני כן וליצור אצלה מודעות לקשר בין השתיה להרטבה. בקיצור, לא להתעלם מהגורמים הללו, לדבר עליהם עם הילדה, אבל לא כמלחמה אלא כהכרה במצב והמתנה רגועה למה שעומד לקרות בקרוב כשהיא תרגיש מוכנה. אני מציע שתקחי לעצמך פרק זמן של שלושה חודשים בהם את אומרת לעצמך שאת רגועה לחלוטין סביב הנושא. רוב הסיכויים שרוגע זה יוקרן גם לילדה ותראי תוצאות תוך זמן קצר. בברכה ד"ר אורן קפלן