התמודדות עם כוונות אובדניות

חמתי נפטרה לפני מס' חודשים בגיל 56 מהכבד. במשך למעלה משתים עשרה שנה היא הטביעה את צער ליבה בשתייה חריפה והיתה שיכורה רוב הזמן. רק בשנתיים האחרונות אני ידעתי שהיא שיכורה ולא "אשה רעה", מכיוון שמעולם לא ראיתי מישהו שיכור במציאות ובייחוד אחד שזהו אורך החיים שלו. לבעלי יש אח אחד, בוגר ממנו, נשוי + 3, אשר בהשפעת אשתו ניתק קשר עם כל המשפחה, הורים, בעלי, דודים, בני דודים, כולם. חמי וחמתי מעולם לא הכירו את נכדיהם (שאגב גרים באותה העיר) והבכור אמור לחגוג בר מצוה בקרוב. רק מספר ימים לפני מותה, כשאחיו הגדול של בעלי האמין לנו שהיא עומדת למות, הוא הגיע לביקור עם שלושת ילדיו ואשתו. לאחר השבעה, הקשר איתו שוב נותק. חמי טיפל בה במסירות, בייחוד בשלושת החודשים האחרונים לחייה כשהיא מאושפת בהוספיס, מעורפלת לחלוטין, סיעודית לחלוטין, היינו איתה עד רגע מותה. חמי, מאז מותה איבד את הפרופורציה בחיים, הוא התחיל לשתות בעצמו, הוא לוקח כדורי שינה ואומר שיבוא היום שהוא יקח קופסה מלאה ואנחנו נמצא אותו רק בבוקר. הוא יוצא עם נשים פרוצות, ואף נאלצתי פעם ל"חלץ" אותו מדירתו מידי נרקומנית. אני מנסה נואשות לעזור לו, אני מטפלת בו, מבשלת לו, מכבסת, מדברת אתו, הוא מגיע אלינו לארוחות ערב, ואף בימים אלו מכרנו את דירתנו, לקחנו משכתנא גדולה ורכשנו בית גדול יותר על מנת שחמי יעבור לגור אתנו, עם משפחתו. אני לא מעקלת את כל הרמה הנמוכה הזו, מעולם לא נתקלתי בחיי באירועים מסוגים כאלו (רק בטלויזיה) ובטח לא עם כוונות התאבדות, חמי נוטה לבכות המון, וכמובן שאין מה לדבר על שיחה עם פסיכולוג או כל יועץ אחר. איך אני מרימה אותו מהאשפות, ומעודדת אותו לחיות הלאה ? אני כבר לא מעיזה לדבר על הרגשתו של בעלי.

לי שלום לפי תיאורך מצבו של חמך אכן מאוד לא טוב ונמצא בסיכון משמעותי. אתם חייבים לפנות לעזרה מקצועית ובדרך כלשהי לגייס אותו לקבלת טיפול. במידה והוא לא משתף פעולה אתם יכולים לפנות לעובדת סוציאלית ולקבל הנחיה כיצד לשכנע אותו. יש עובדים סוציאלים ופסיכיאטרים שמבצעים ביקורי בית. בהחלט יתכן שהוא זקוק גם לטיפול תרופתי. אני מצרף קישור למאמר על דיכאון, קראי אותו כי סביר להניח שתמצאי סימפטומים שתואמים את מצבו. http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן