אין לי עם תי לדבר

אין לי עם מי לדבר אז ככה , מי שכבר מזהה אותי שלום מי שלא אני אציג את עצמי אני בת 30 בטיפול פסיכולוגי כבר 3 שנים לוקחת טיפול פסיכיאטרי ואני בן אדם שמאוד סובל נפשית. יש לי המון בעיות ואני מנסה למצוא כל מני כלים ופתרונות על מנת לשנות את החיים שלי . אני רוצה כל כך לשתף חברות שלי אבל אין סיכוי הן לא מכירות אותי הן חושבות שאני בן אדם אחר לגמרי. אני מתביישת לספר להם את הבעיות שלי כי הן כל כך רבות וגם אנשים לא אוהבים לשמוע סיפורים עצובים אולי מידיי פעם אבל לא באופן תמידי כמו שאני זקוקה לספר. אני גם פוחדת שאם אני אתחיל לספר את כל הבעיות שלי הן יתרחקו ממני וגם אני לא סומכת עליהן מספיק על מנת שאוכל לספר להן משהו כי הן יגלו את החולשות שלי ויוכלו אולי לנצל זאת וגם אני פוחדת שהן יספרו את האני האמיתית לאנשים אחרים. מצעד אחד אני מתה שידעו מי אני מצד שני אני רוצה לעשות רושם אחר על עצמי מישהי רגילה שחייה את חייה ויש לה בעיות כמו כולם אבל את הבעיות החמורות שלי אני לא מספרת. האם יש מישהו שחיי את זה? האם יש משהו שלא מגלה את הדמות האמיתית שלו? אני חייה את זה כבר שנים במיוחד מלפני 7 שנים אחרי פרידה של חבר , אכזבה מאוד גדולה, הדברים ידרדרו לתחומים אחרים. בסוף מי שנשאר לספר על הצרות שלי זה ההורים , הפסיכולוג ואחותי והמשפחה. הפסיכולוג יודעת הכל עליי היא עוזרת לי חלקית אבל זה תהליך מאוד ארוך ואני חשבתי שזה יספיק לי לדבר עם פסיכולוג ככה לא אצטרך לספר לחברות מי אני באמת כי אני מתביישת מעצמי.אבל מתברר שפסיכולוג זה לא מספיק אני רוצה להשתחרר מהעומס הזה לבן אדם יקר , מישהו שיוכל להקשיב לי ולייעץ לי.אז הייתי מספרת לאחותי הרבה דברים כמובן לא הכל אבל היא טענה היום שנמאס לה לשמוע מהצרות שלי שזה נמשך 7 שנים ושהיא מייעצת לי ושום דבר לא זז , היא לא מבינה שזה תהליך ארוך ודווקא כבר בערך חודש אני מצליחה סוף סוף לעשות שינויים קטנים. ובמקום שתעודד אותי ותהייה סבלנית כלפיי היא כבר היתיאשה . אני אומרת אם אחות נמאס לה לשמוע מהצרות שלי שהיא שייכת לדם שלי אז חברות כבר מזמן היו מתרחקים ממני. אני לא מספרת להורים את הצרות שלי כי לא בא לי. אני יודעת שהפיתרון הוא להיפתר אז אולי דרך הפורום הזה אני אוכל להרגיש עידוד ואוזן קשבת. אני רוצה להישאר אנונימית כי כמובן אני מתביישת מהבעיות שלי. האם אתם רואים פיתרון לבעיה שלי? תודה מראש מחכה לעצות ועידוד. נואשת אין לי עם מי לדבר.

שלום אני שומע הרבה בדידות דרך הודעתך. טוב שאת נמצאת במסגרת טיפולית ונראה לי שיש מקום להוסיף מסגרות חברתיות כדי שלא תרגישי כל כך מבודדת. אני לא יודע אם הפורום הזה יכול לספק את התמיכה והחברה לה את משתוקקת אבל אין לי ספק שבאינטרנט יש מסגרות רבות של פורומים נוספים וצ'אטים בהם תוכלי לדבר עם אנשים רבים, ואולי בשלב מאוחר יותר להתחבר אליהם בצורה עמוקה יותר. את כותבת על הבעיות הרבות מהן את סובלת, ולמרות שלא תיארת אותן ספציפית אני מתאר לעצמי שהן אכן משבשות את איכות חייך. עם זאת, חשוב לפתח זוית ראיה אופטימית כדי לראות גם את חלק הכוס המלאה ולא רק את הקשיים והצרות. זה אולי נושא חשוב לשיחה במפגש הפסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני מבינה אותך בדיוק וגם אני במצב די דומה לשלך אני חושבת שלא באותה חומרה, אבל אני יודעת מה זה כשאין עם מי לדבר, ולחיות שתי דמויות שונות במקביל. אני כבר 4 שנים במצב כזה. אם את זקוקה לאוזן קשבת, אני מוכנה להקשיב לך.