לא מאושרת

ד"ר קפלן שלום אני נשואה עם ילד בן 10 ותינוק בן 7 חודשים, כרגע אני בחופשת לידה ארוכה (כנראה מדי) . לא חזרתי לעבוד במקום הקודם מכיוון שעברנו לבית חדש והתאימה לי התקופה לכל הסידורים והאירגונים. עברנו לבית החדש לפני כמה חודשים ואני כל הזמן מרגישה לא מאושרת, אע"פ שיש לי את כל הסיבות, יש לנו בית חדש ויפה, תינוק שחיכנו לו הרבה זמן, ילד מקסים ובעל אוהב ואהוב, ובכל זאת קשה לי ואני מרגישה לפעמים שאני לא עונה על הציפיות של עצמי, אני רוב הזמן עצבנית ורבה עם הילד הגדול (הוא אמנם ילד מקסים, אבל מאד דעתן ודומיננטי, שמבחינתו הנוכחת שלו כל הזמן חייבת להיות מורגשת), אני כועסת עליו, צועקת עליו ובערב אני יושבת ובוכה שזה לא בסדר מצידי וסה"כ הוא ילד. התינוק עדיין לא ישן כל הזמן וקם בערך פעמיים או שלוש, וגם במהלך היום הוא נגד שינה באופן עקרוני, אלא ישן פעמיים 20 דק' בכל פעם. בקיצור כל אחה"צ אני מחכה שרק נעבור אותו, ובערך כל ערב נגמר בבכי שלי, והרגשת "דאון" קבועה, שמתבטאת גם באכילה מוגזמת בלי כל קשר לרעב. אני יודעת שזה נשמע קצת בכייני לעומת צרות של אחרים, אך בכל זאת אודה לך על עזרתך.

גלי, מותר לך וזה לגיטמי לחלוטין להרגיש ב"דאון" למרות שלכאורה יש לך את כל התנאים האובייקטיבים להיות מאושרת. כנראה שאת זקוקה לקצת זמן לעצמך. החופשה הארוכה שהוציאה אותך מ"מעגל החיים" והפכה אותך לאמא במשרה מלאה, כנראה חונקת קצת ולכן את צריכה להתאורר. כדי שתנסי לבדוק אפשרות של חזרה לעבודה אפילו לחצי משרה רק בשביל לשבור את שיגרת הטיפול האינטנסיבי סביב הבית והילדים, להיות שוב בחברת אנשים, לקבל גירויים אינטלקטואליים ולהרגיש שאת נותנת ביטוי גם לצדדים הנוספים שבך. או אפילו לצאת ללמוד משהו חדש מלהיב ומסקרן שיתן לך הזדמנות להרחיב קצת את האופקים מעבר למסגרת של בית, אוכל, סידורים, תינוק וכו'. אל תתייאשי, זה מצב זמני ובהחלט הפיך. בהצלחה

תודה על ההבנה והעידוד.

גלי שלום ראשית צריך לזכור שתקופת השנה הראשונה אחרי הלידה רגישה יותר לדכדוך ויתכן שתגובתך קשורה גם לנושא הזה. אני מציע לך לקרוא את הכתבה הבאה על דיכאון ולבדוק האם הסיפמטומים שמופיעים בה רלוונטיים אליך, במידה וכן כדאי לפנות לייעוץ מקצועי בלי קשר להתלבטויות השונות ברמה האישית והמשפחתית. וכעת למה שכתבת. את נמצאת בצומת שינויים די משמעותית. אחרי 10 שנים הבאת ילד נוסף, הפסקת עבודה, עברת דירה. אין ספק שאלו דברים שציפית להם מאוד, אבל דווקא בשל כך עלולה להיות נפילת מתח שגורמת למה שאת מרגישה. לכאורה, נגמרו לך האתגרים, הכל הסתדר, אבל דווקא במצב כזה צריך אולי לתכנן הלאה ולחשוב איך את רוצה לראות את חייך בחודשים ובשנים הבאות. אין צורך לקפוץ מייד למעשים, למשל, למצוא עבודה, אבל בהחלט כדאי להשקיע אנרגיה בעצמך. פניה לטיפול פסיכולוגי עשויה לעזור לך לארגן את המחשבות והרגשות בתקופה הנוכחית. הקישור למאמר הדיכאון: http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן