גן

בני הוא בן שלוש. ילד שמח, רגוע, מעסיק את עצמו שעות בבית. לאחרונה הוא התחיל גן עירוני (שנה שעברה הוא היה בגן פרטי קטן)ומאז נראה שהוא ממש סובל...הוא קופא שם, לא מסוגל לשחק עם שום דבר או עם אף ילד, לא מדבר, פשוט קופא כל היום. לאחרונה הוא התחיל לבכות כל בוקר ולמחות על כך שהוא לא רוצה ללכת לגן, וכשאני מתחקרת אותו לגבי הסיבה, הוא מגיע בסוף תמיד לסיבה שאין לו חברים. אציין שהזמנתי ילד הביתה, ילד שהוא אוהב, והם שיחקו ביחד ממש יפה בבית. אבל בגן הוא כאילו לא מסוגל ליצור קשר, גם עם אותו ילד. ביקשתי מהגננת להדביק לו חבר...בינתיים לא נראה לי שזה הולך. אני שואלת את עצמי אם לתת לילד להתמודד או להעביר אותו לגן קטן יותר? מתי זה התמודדות שהילד חייב לעבור ומתי זה פשוט עינוי שאסור לתת לו לעבור?

אוסיף ואומר שהגן מורכב מילדים בטווח גדול - מגיל 3 ועד 4 וחצי ונראה לי שהוא לא יכול להתמודד עם החומר הלימודי שהגדולים יותר מבינים, למרות שהוא ילד מאוד פיקח...הוא פשוט קטן.

גלית שלום אני מציע להתייעץ כדי שתוכלי לקבל החלטה על סמך מידע. כדאי לשוחח עם הגננת ולבקש שיחה עם פסיכולוג הגן מטעם העיריה. לכל גן עירוני יש פסיכולוג ואפשר להיפגש איתו בשירות הפסיכולוגי החינוכי המקומי. אפשר אפילו לחייג ישירות לעיריה לשם כך. אחרי ייעוץ והבנת השטח בצורה טובה יותר תוכלי לקבל החלטה. העברה לגן אחר לא בהכרח תפתור את הבעיה, ועלולה ליצור אצל הילד תחושה שמשהו לא בסדר איתו. גודל הגן הוא לא המשתנה היחידי בסיפור. במידה ויהיה קושי לקבל עזרה מהעיריה פני לייעוץ לפסיכולוג ילדים דרך קופת חולים או באופן פרטי. בברכה ד"ר אורן קפלן