אני לא מגובש או חרדה?

היי רציתי לחלוק אתכם תחושה קשה שמציפה אותי כבר זמן מה ואולי מישהו גם מרגיש כך ויכול לתרום לי דבר מה מן ההתנסות שלו. אני אובחנתי כסובלת מדיכאון לפני כ 9 חודשים. ונראה כי הבעיה שבגללה נכנסתי לדיכאון טופלה אך עכשיו הופיעו חרדות שאיתן אני בקושי מצליחה להתמודד כיום. אני בת 25 אך הבעיה שבגללה ניגשתי לטיפול פסיכולוגי הציקה לי מגיל 15.ונראה לי כי פספסתי הרבה דברים בחיי עד כה בגלל הבעיה הזו שהציקה לי כי היא מנעה ממני הרבה התנסויות בחיים.כיום אני מרגישה כי אני לא יודעת מי אני, מה מאפיין אותי, מה אני רוצה, במה אני רוצה לעסוק? אני מרגישה מן ריקנות מבפנים. האם זו חרדה?האם אני מגזימה בתגובה שלי?אמנם נמנעתי מדברים והתפשרתי על דברים בגלל אותה בעיה שהציקה לי אבל בכל זאת היו לי התנסויות למיניהם בחיים, הרי לא הייתי מבודדת מן העולם כל הזמן הזה. האם ייתכן כי אני באמת לא יודעת מי אני כי לא עברתי גיבוש זהות כמו שצריך כי לא התנסיתי בדברים?התחושה הזו (שאני לא יודעת מי אני) מקשה עליי מאוד ומשפיעה על הרבה מתחומי החיים. לדוג': אני רוצה לחפש עבודה חדשה אך כשאני חושבת על רעיון עבודה שישאלו אותי מהן התכונות הטובות שלי, בשבילי זאת שאלה קשה כי אני לא יודעת מי אני או שאם אני רוצה להציע מועמדות למשרה מסוימת אז אני חושבת עם עצמי אם אני מתאימהלמשרה זו ואז מתחילה להתלבט אם אני מתאימה ושוב מציפה אותי התחושה שאני לא יודעת מי אני. איך מתמודדים עם הרגשה זו?האם באמת ייתכן כי אני ארגיש שאני לא יודעת מי אני כי לא התנסיתי במספיק דברים? שורה תחתונה:בלבול טוטאלי לגבי עצמי. אודה עלתגובות

שלום התוכלי לספר על הקשר עם הוריך? אני חושבת ששיחות עם איש מקצוע יכולות לעזור לך להבין את עצמך. החיים מזמנים התנסויות רבות שגם הם אמצעי ללמוד מי את ומה את בסיטואציות שונות. האם יש לך חברות שאת יכולה לשתף אותן בזה? עבודה נעימה

היי נטלי לעומת כל מה שאת לא יודעת, את בהחלט יודעת להגדיר ולזהות את הדברים, את מודעת לבעייתיות, זה כבר שלב פתיחה מצויין. מה גם שאת מציינת שאת בטיפול. (אומנם לא ברור מדברייך האם הטיפול תורם לך את מודעת לבעייתך ומגדירה אותה היטב לגופם של דברים- בהחלט , את מתארת בעייה נפוצה, של חוסר גיבוש עצמי שקשור לרוב בהתבגרות מאוחרת. את ממש לא מגזימה, ו-כן, זה מצב שיכול להיות כרוך בחרדות, ועוד איך. אני חושבת שהבנת בעצמך כי טיפול הוא הדרך להתחיל לפתור את הדברים. אני יכולה להזדהות עם הרבה ממה שכתבת, ובעיקר מוצאת לנכון לעודד אותך על היותך מודעת ומטפלת בעניין.

נטלי שלום את אומרת שמקורות הדיכאון טופלו אך כעת דברים אחרים מפריעים וגורמים לחרדה. אני מתאר לעצמי ששני התהליכים קשורים זה לזה. לפעמים דיכאון או חרדה מגיעים כאיתות של הנפש שיש דברים שצריך לטפל בהם, ואכן את מרגישה שיש דברים כאלה במקומות ובנושאים רבים בחייך. במקרה כזה אין מדובר בסימפטום ממוקד של חרדה אלא בשאלות הרבה יותר רחבות של התפתחות אישית. אני חושב שסוג הטיפול שמתאים במצב כזה הוא "דינמי", טיפול שלא בהכרח ינסה לבלום את החרדה אלא יטפל בשורש הדברים. אני מצרף להלן שלושה קישורים למאמרים. שניים מהם על דיכאון וחרדה והשלישי הוא על הטיפול הדינמי שלכיוון הזה הייתי ממליץ לך לפנות. http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן