התמוטטות נפשית

אני נשואה ואם לילד בן 1.8 וכן סטודנטית מהצבא לתואר מהנדס תעו"נ קיימים מספר גורמים המבאים אותי ללחץ נפשי ואנני יודעת מה לעשות! 1. כמו שהזכרתי קבלתי לימודי השלמה לתואר מהנדס מהצבא למשך שנתים וחצי לסיום התואר. פרק הזמן שקיבלתי לסיום התואר מאוד קצר ולחוץ בנוסף אני מגדלת ילד, בעלי קצין בצה"ל שגם הוא מאוד לחוץ בתפקיד שלו וגם לו מאוד קשה!!! 2. פיזית אני רחוקה מאמא שלי, כך שאין לי עזרה! אני מתגוררת בוילה מדהימה (שבעלי בנה עוד לפני שהכרנו- כבן ממשיך במושב) בתוך החצר של הוריו - דבר המאוד מקשה עלי - הקירבה הזו הורסת אותי. אני וחמותי לא מסתדרות!!! אני מאוד מתוסכלת מהעניין וגם בעלי, אך הוא אינו מוכן לעבור דירה ואני בטוחה שאם נעבור העניין יתסכל אותו לא פחות כי הוא הישקיע הון של כסף בבית. (עצתי לעבור זמנית וגם לזה הוא לא מוכן). 3. לאחרונה גילו לי עודף קרישת דם (אנטיקרדיולופין), דבר הגורם להפלות. אני לוקחת כדורים לדילול הדם. (כל המצב הלחוץ הזה לא עוזר לי מבחינה בריאותית) עצם העובדה שיש לי בעיה המקשה עלי להביא ילד נוסף - מאוד מלחיצה אותי . ואני לא יכולה לנסות להיכנס להריון משום שהצטרך להיות בהשגחה (סיכון גבוה) וכרגע אני לומדת ומחוייבת לצבא. 4. ורצתי לציין בנוסף ששום דבר לא הולך לי כמו שצריך, הכל קשה כל כך! 5. בעלי בא מבית שכל הזמן משקרים בו(אמא שלו), והוא חי בתחושה שכל מה שאומרים לו לא בהכרח נכון , הוא בודק אותי בלי סוף! מצד אחד זה לא מפריע לי כי אין לי מה להסתיר ומצד שני שה מעיק עלי שאין לו אמונה בכלום תמיד אני זוכרת את עצמי מלאת שימחת חיים , אדם מאוד חיובי שאוהב לעזור ולתת מעצמו מאז שעברתי לגור בבית הזה וכשבני נולד כוחותי אפסו אין לי מוטיבציה לכלום אני מאוד עצבנית וקרה לי שפעמים הגבתי בצורה מאוד הגרסיבית כלפי בעלי התחלתי לקחת כדורי הרגעה של הדס אך עד מתי!!! הדבר היחיד שגורם לי לחייך זה בני! אני מאוד אוהבת את בעלי אך הוא תרוד מהצבא וכל פעם שיש סכסוך עם אמא שלו הכל נהיה יותר ויותר לחוץ ואוירה לא נעימה אני מיואשת מיטל

מיטל, מכירה את המשפט "להרוג טורקי ולנוח"... אז זה המוטו שאת צריכה לאמץ כרגע. בעצם, כשנישאת והבאת ילד בוודאי לקחת בחשבון שהסיטואציה תהיה לא קלה במיוחד עם בעל שהוא קצין בצה"ל ואמא שגרה רחוק. זאת אומרת שנתוני הפתיחה היו ידועים לך מראש ובכל זאת החלטת ללכת על זה, אבל כנראה שלא נערכת לכך באמת מראש ובצורה נכונה. האם את באמת חושבת שלתוך כל הסיטואציה הלחוצה והמלחיצה הזאת עם הבעיות הרפואיות שלך והסכסוך עם החמות - יש מקום כרגע להביא ילד נוסף? תנסי לפתור בעיה אחת ולנוח ולא להילחם בארבע מערכות בו זמנית. הכי חשוב במיידי זה שתמצאי מטפלת שתעזור לך עם הילד כדי לפנות לעצמך יותר זמן גם ללימודים וגם למנוחה. שנית, השתדלי לחיות את חייך ולהימנע ככל האפשר מעימותים וחיכוכים עם משפחת בעלך, לטובתך ולטובת חייכם הזוגיים. נשמע כאילו את ובעלך חיים אחד ליד השני ופחות מדי אחד עם השני. אולי תפנו לעצמכם קצת יותר זמן איכות לשניכם בלבד, לטובת האינטימיות והקירבה שגם בעקיפין תפתור את בעית חוסר האמון שלו בך. וחוץ מזה, כמו שאמרו בשיר הידוע: "לא הבטחתי לך גן של שושנים"... ומאחר והחיים כידוע אינם פיקניק, צריך המון רצון טוב, אמונה וחשיבה חיובית והעיקר להיות אופטימיים ורגועים.

מאוד מומלץ לכם ללכת ליעוץ זוגי טיפול משפחתי. מטפל מיומן שישמע את שניכם יוכל בצורה אוביקטיבית לנסות לעזור. זאת בתנאי שיש לשניכם נכונות לשתף פעולה.

מיטל שלום כתבת רשימה די ארוכה של דברים שאולי כל אחד בפני עצמו לא נשמע משהו שאי אפשר להתמודד איתו אבל הכל ביחד יוצר מצב לחץ חריף ואני בהחלט יכול להבין את הכותרת של הודעתך על התמוטטות נפשית. אני חושב שלא כדאי לחכות באמת לכך שהכל יתמוטט והייתי ממליץ לך לפנות בשלב הנוכחי לייעוץ פסיכולוגי אישי. אחת המטרות הראשונות הוא לעשות סדר עדיפויות בדברים שתיארת, לראות היכן אפשר להפחית את הלחץ, היכן אפשר לטפל ולשנות את המציאות, היכן להשלים עם מה שיש. לא פחות חשוב שתהיה לך תמיכה ואוזן קשבת של אדם מקצועי ואובייקטיבי. אינני יודע לאן זה יוביל ואני לא חושב שאפשר לתת לך עצה ספצפית ולכן כדאי להתמודד עם התמונה כולה. בברכה ד"ר אורן קפלן