בדידות

תודה לכולכם על כל התגובות. אני צריכה לחשוב קצת לעצמי מה אני לוקחת מכל זה. אין ספק שזה עזר לי לכתוב כאן. כי מישהו הקשיב ומישהו הגיב. דבר שכל כך היה לי חסר. אולי זה מסייע לי לבחור בהרגשה שאנשים בעולם לא אנטיפטים, ויש הרבה אנשים עם לב טוב, אבל לא תמיד אני יודעת לבקש , ואפילו אם אני מבקשת לא תמיד אני יודעת לומר נכון מה אני רוצה. היה לי קשה עם ההרגשה שתמיד אני צריכה להיות עם היד על הדופק ולהתאמץ כל הזמן לשמור על קשר עם החברים שלי. ולכאורה התקופה הקשה שהיתה לי "הוכיחה" לי שהחברים שלי לא אמיתיים, ושהם מסוגלים להיות חברים שלי רק מרחוק, או רק כשאני חזקה, נחמדה ומרגישה טוב. אולי זה לא נכון, אני מפחדת נורא, אבל אולי באמת אני צריכה לבדוק את זה באופן יותר ממשי. זאת אומרת, לומר את זה. לחשוב טוב מה אני רוצה להגיד, לומר מה ציפיתי, ומה אני רוצה/צריכה ואז לראות איך הם מגיבים. אני מפחדת נורא מהתגובה, אני מפחדת מהשוק של מי שאני אבחר לספר. הדבר שאני הכי צריכה לומר, זה לספר על ההרגשה הזו של הבדידות, כי את זה מעולם לא אמרתי בפירוש. מעולם לא אמרתי שאני מרגישה לבד ושאני מרגישה שאין מי שמוכן להקשיב (וזאת הרי בדיוק הבעיה בגללה אני לא יכולה לומר זאת). בכל מקרה, דרך הבדיקה היחידה היא פשוט לומר את זה, ולבקש שיהיו כנים איתי עד הסוף אם הם מוכנים לקבל אותי גם ככה או לא. אני לא יודעת אם זה יעבוד, אבל זה שווה ניסיון, אני חושבת. זה קשה מאוד, כי זו חשיפה, זה להעמיד את עצמי במעמד הכי חלש שאפשר, בלי לדעת מה תהיה התגובה. אני הכי מפחדת שהתגובה לא תהיה ברורה לי, שאני לא אבין מהתגובה אם הם שם בשבילי או לא. אני חושבת שלהיות שם בשבילי זה דורש המון ממי שמוכן לעשות את זה. כי אני צריכה המון תשומת לב כרגע. ויש המון דברים שאני צריכה לדבר עליהם, ולפרוק אותם. זו עוד סיבה שאני מפחדת, כי להיות שם בשבילי זה לא משהו באויר, זה משהו מעשי, ממשי, זה דורש זמן. סבלנות. הקשבה. בכל מקרה, אני צריכה עוד קצת זמן לחשוב, לעכל דברים. תודה על ההקשבה ועל נקודות המבט השונות שעלו כאן, זה עזר.

תחזיקי מעמד והכי חשוב תשתדלי להיות חזקה ולא לתת לאף אחד לשבור אותך. ואל תפחדי לפתוח את הלב שלך ולשתף אחרים ותזכרי שאף פעם לא מאוחר למצוא גם חברים אחרים. הכי חשוב שתתעודדי תראי כמה אנשים שאת לא מכירה ניסו לחזק אותך כאן. בהצלחה. אם את מרגישה שאת רוצה לשנות דברים וקשה לך אז אל תפחדי לפנות לעזרה מקצועית עדיף עכשיו מאשר בכלל לא.

תמיד טוב לקחת זמן למחשבה, בעיקר אחרי שמקבלים רעיונות חדשים ונקודות מבט חדשות. צריך אומץ בשביל לפנות לכל אחד מהחברים באופן אישי; זו לא חוויה נעימה, אבל בסופו של דבר את יודעת, שאת נשארת עם אותם אנשים שבאמת אכפת להם, ושמוכנים להקשיב אם רק תאותתי שאת זקוקה לאוזן קשבת. ייתכן ותיתקלי בתגובות של התרחקות - זה לא נחמד בכלל, אבל רק ככה תוכלי למצוא את החברים האמיתיים. הרבה אנשים משתדלים להתרחק מהבדידות וממה שמתלווה אליה, אבל רוב האנשים חוו לפחות פעם אחת בחייהם תחושה של בדידות. אולי, תוך כדי שיחה עם החברים, תמצאי "שותף/ פה" לתחושת הבדידות.

בהצלחה. זו התמודדות לא פשוטה, חשוב שתחשבי ותעבדי את הדברים אבל כדאי גם לחשוב איך גם מפעילים את השינוי כלפי חוץ. בגלל החשש שאת מסתובבת איתו המחשבות יכולות להיות גם דרך של בריחה מלקיחת החלטות ושינויים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אולי תוכל ללהסביר יותר למה אתה מתכוון? תודה