וידוי אישי והבהרה

וידוי אישי והבהרה לאחרונה אני חש בהרבה כעס בפורום חלקו הגדול מופנה כלפי. התרשמתי שיש צורך בהסבר ובכוונתי להסדיר את השתתפותי בפורום בהתאם לשינויים בחיי המקצועיים. לרפואה קונפליקט תמידי עם כלכלה - רפואה טובה היא יקרה - מי שזקוק לרפואה טובה הוא חולה ולכן לא יכול להשתכר כדי לקבל אותה, הגישה המתאימה לרפואה הומנית היא גישה סוציאליסטית שבה החזקים והעשירים משלמים לדאוג לחלשים. הרופא נתפס כהומני - הוא לא עובד למען כסף - הוא חייב לטפל. עם השנים הרפואה התייקרה והנטייה היותר קפיטליסטית שהחברה שלנו קיבלה דרשו מהרפואה להרוויח ולהיות כלכלית. שוב כיוון שחולים הם אכלוסיה חלשה ולא מרוויחה יחד עם לחץ חברתי נורמטיבי לרופא לטפל תמיד ללא קשר לשכר נוצר מצב שרופאים בארץ משתכרים מחירים מצחיקים ביחס - אני מדגיש - ביחס לאחריות וההשקעה המקצועית שלהם. את תוצאות מצב זה כבר מתחילים להרגיש - מי פונה ללמוד רפואה? הדור הבא של רופאים יהיה שונה וכבר מדברים על חשש מחיסול תחומים שלמים ברפואה. כבר מפורום זה הדבר מורגש - ריבויי השאלות משקף חוסר במתן תשובות אפוא שהם צריכים להיות - אצל הרופא המטפל. לגבי עצמי - כל חיי המקצועיים שמתי את המטופל במרכז, מצאתי את עצמי מטפל במחירים נמוכים וגם חינם (באופן לא תואם לרוח הדברים היום). גם התנדבותי לפורום על חשבון חיי משפחתי בחינם משקפים את גישתי זאת לדאוג למטופל בכל מחיר (למיטב ידיעתי מי שעד כה מוכן להתנדב לפורום מהרופאים הפסיכיאטרים הם מתמחים מתחילים - ללא רשיון מומחה - שרוצים להיכנס לשוק). מי שזוכר כל עוד הייתי מנהל הפורום והיה לי שליטה במה שכתוב בו השקעתי הרבה כי חשתי אחריות אישית על הפורום. הצטרפות מנהלים נוספים גרמה לירידה בהשתתפותי באופן טבעי עקב לחץ מכיוונים אחרים על זמני. לאחרונה ראיתי שהפורום הופך להיות פחות מקצועי (לדעתי כמובן) עקב אינפורמציה לא נכונה שמופצת לפעמים ואני לא יכול להיות אחראי לה - ולכן גם מרגיש שאינני רוצה ששמי יהיה קשור לפורום לא מקצועי דייו. אני בקונפליקט בין לעזוב לגמרי - לבין הגנה על עקרונות חשובים לפסיכיאטרייה מקצועית בפורום. לאחרונה התחלתי לעסוק ביתר אינטנסיביות במחקר סכיזופרניה - בעיקר בגלל שאני מאמין שהתקווה האמיתית לריפוי של החולים תלויה במחקר זה. מחקר דורש הרבה זמן וללא תמורה כספית - אם זאת החלטתי להשקיע בכיוון מחקר דבר שיאלץ אותי לצמצם את פעילותי - הן בקליניקה פרטית והן בהשתתפות בפורום זה. במרכז הרפואי בו אני עובד מוניתי לאחרונה לראיין חולים בפורום של כל בית החולים לפתרון בעיות אבחנתיות וטיפוליות. מדובר במקרים הקשים ביותר אשר לא מצאו פתרון על ידי רופאי המרכז. מקרים אלו מובאים לייעוץ "קונסיליום" של כלל הרופאים בבית החולים במסגרת הצגת מקרה אקדמית עם דיון בספרות המקצועית הרלוונטית. נתבקשתי להיות הרופא שמראיין בודק את המקרה - דן בכל החלקים הבלתי פתורים שלו ומייעץ כדעה נוספת. הפעילות הזאת של יעוץ נוסף למקרים קשים שלא מצאו פתרון - גרם לי לחשוב על צמצום פעילותי בקליניקה הפרטית לפעילות של יעוץ בלבד (דעה נוספת) למקרים שלא הצליחו להגיב לטיפול רגיל עד כה. גם בפורום אענה רק למספר קטן של שאלות שאבחר כמשמעותיות (תהיה עדיפות עם יהיו מוגדרות כדחופות עם דרישה למענה קצר) אבקש להסיר את תואר מנהל הפורום משמי ואעדיף שם תואר של יועץ בלבד. מחקר מוח להבנת הסיבות לסכיזופרניה יהיה הכיוון העיקרי שלי בחיים המקצועיים ורוב זמני הפנוי לאחר שעות העבודה ילך לכיוון זה - שלום לכם בינתיים - ד"ר פלד

אני חדשה בפורום, ולא קראתי את כל התגובות מהעבר. אבל הבנתי שאנשים כועסים. מעניין שתמיד כועסים על מי שנמצא ולוקח אחריות, כמו המורה שצועקת על התלמידים הנוכחים והמדייקים על כך שאחרים מאחרים או מתפרפרים. בקיצור, אתה לא חייב לתת דין וחשבון לאף אחד, וזכותך להגביל את השתתפותך. זה גם לא עניינו של אף אחד כמה אתה מרויח. אני בטוחה שאתה תורם הרבה מאד בעבודתך השוטפת גם כך. חבל שאנשים שמקבלים משהו יורקים על הנותן. אני מאחלת לך כל טוב, והצלחה בכל מה שתעשה.