"החבר"

שלום, אני בת 17 ויש לי חבר זה 4 חודשים . אני אוהבת אותו, אבל קשה לי. קשה לי איתו, קשה לי בלעדיו, למרות שאחרי כמה זמן לבד הרגשת הצורך פוחת ומועטת. אבל הוא בשלו, מאמין כי הוא הטורח, וכי הוא האוהב. וזה היה נכון , אבל זה רק היה. בתחילה הוא השקיע, בתחילה רק הוא אהב. אישהוא נוצר המצב שהוא כבר כמעט שלא משקיע, אני התאהבתי בו, הוא אולי פחות אוהב אותי, אבל הוא עדיין בשלו, מאמין כי רק הוא , אך ורק הוא עושה משהו. ואני פה, יושבת , מהרהרת ובוכה. לפעמים זה נראה כי הוא לא מאוהב בי, אולי הוא פשוט מעונין במה שאני יכולה באופן תאורטי, יותר נכון מוחשי להעניק. למרות שמה שלא מעניקים, לוקחים בכח ,או לפחות מנסים, ומנסים לשכנע שוב ושוב ולא מרפים. אבל הוא מכחיש ושולל זאת בתקיפות. אני לא מבינה. הוא כבר בעבר טרח לשאול ולברר, כנראה למעני, מה מפריע לי בקירבה הזו, כך שארגיש בנוח. אבל כשאומרים לו "לא", הוא נעלב. אני נפגעת. ואז שורצת הרגשה מוזרה של אשם, וכי אני לא בסדר, ויתכן שאף אנוכית, למרות שאם תוהים לגבי העניין, אחרים מהצד יגידו שלא. אבל אני נשארת בשלי, ועם הפחד להגיב ושהמחשבה "זונה" תחלוף לי שנית בראשי. מפחדת מנטישה, יתכן. ה"בית שלו" נוצר מקום של דבר אחד, ולפעמים זאת הסיבה שאנני רוצה לבוא. הוא כועס מרק המחשבה על דרך המחשבה שלי, ואז אני מכחישה. ובסוף אני באה. בסוף דברים קורים. למחרת הוא האדיוט שמבקש סליחה, ואני נשארת אותה ילדה קטנה, ספק תמימה, שאומרת ששום דבר לא קרה, "הכל בסדר, אל תדאג". ועוזבים את הנושא. אבל ככל שהזמן חולף, יותר קשה לי, ואני מתחילה לבכות בשקט ובהסתר. לא נעים לי, ואני כבר מתחילה לחשוש מלסרב. ואני נותנת מה שרוצים ממני, סליחה , מגופי לתת, עד שאני לא יכולה לסבול יותר, ואני מבקשה להפסיק. והוא שוב כועס , ושוב מתעצבן, ואני לא יודעת מה כבר עשיתי, ומתחילה לחשוב על למה זה כל כך קשה לי, אך לא מבינה. וזה היה נראה שעוד חודש, אנחנו נשכב, וזה אפילו היה נראה כבר קודם, לפני כשבועיים. אבל אני כנראה לא מוכנה לזה. אולי. אבל אני עדיין מפחדת כנראה מ"הבית" , אבל נראה שאין לי זכות להגיב, ולמעשה עדיף שאשתוק, ואקבל את המציאות בעיניים מטושטשות, ואנסה להמשיך להתעלם, למרות שהדבר כבר נעשה קשה יותר. זה המצב שלי, מקווה שתענו לי... תודה מראש על כל התיחסות להודעה זו, דניאל.

לדניאל שלום רב, אם משהו לא נעים לך, זכותך המלאה להגיד: "לא". ולעניין ה"לתת את גופך": אל תעשי צעד שאת מרגישה לא שלמה איתו. אם את לא מרגישה שלמה עם ה"מיטה" פשוט הגידי לו "לא!!!!" אם הוא יבין את זה, טוב. אם לא - ניצלת ממישהו שעלול לנצל אותך. בכל מקרה, עלייך להיות שלמה עם החלטתך. עדי

עדי, שלום. אני יודעת שלכך לי קצת זמן לענות לך בחזרה, אז רק רציתי לומר לך תודה, כי עצות כאלו עוזרות לחשוב, ולנסות להבין מה בדיוק אעשה ומה אחליט. אז תודה... דניאל.

עוד לא ילדה אבל מצאה עצמה שבגילה השיעור עוד לא גמור ובטח שבוכה אחרי כל מה שכבר עברה זה ברור, הכל סגור ואין לה, גבר בלילה ואין לה, ודווקא קר לה עוצרת רגע לחשוב אם כל אחד יכול, ככה לגדול...

דניאל יקרה, המצב שאת מתארת כלל אינו קל, ואולי אפילו קשה ממה שאת מתארת במלים. יש משהו בהתאהבות, שמאפשר לנו 'לאבד' לרגע את הראש, ולא לראות את מה שלפנינו. זה קורה לכולנו, ורק מאוחר יותר, כאשר ההתאהבות הופכת לאהבה, אנו מתחילים להבין שבצד השני יש אדם כמונו, לאו דווקא נסיך חלומות, ושיש לו יתרונות וחסרונות. לעתים ההתאהבות הופכת להתמכרות, וגם כאשר אנחנו מזהים את החסרונות, קשה לנו לוותר על החלום ולהתמודד עם המציאות. מן התיאור שלך נדמה לי שמשהו מעין זה קורה גם לך. את מספרת על יחס שאינו הדדי. בתחילה הוא השקיע בקשר, וכעת את מרגישה שהוא הפסיק להתאמץ, ולמרות שאת מאוהבת בו את מרגישה שיש פער בין הדברים שהוא אומר לבין מה שהוא עושה. קשה לך אתו, וקשה לך בלעדיו, וכדי להקל על המצב את משתדלת לרצות אותו. לרוע המזל, משתמע מדבריך שהוא מעוניין במיוחד בקשר הגופני, בשעה שאת מרגישה שעדיין אינך מוכנה לשכב אתו. אינני יודע איך את מצליחה לעמוד בכך. את מנסה לשכנע את עצמך שאת שומרת על גבולותיך, אבל למעשה כאשר את מגיעה ל'בית שלו', גבולותיך נפרצים, ואת נכנעת לתביעותיו המיניות. גם יחסי מין חלקיים הם יחסי מין, וכשאת מוותרת את למעשה מניחה לו לעשות את מה שאת אינך רוצה בו. אני חושב שמותר לך להיות קשובה לרגשותיך ולגופך, ולעמוד על שלך. יש לך זכות להגיב, ולהתנגד, ואם הוא אוהב אותך הוא ימנע מלכפות עליך קשר גופני שאינו נכון לך כעת. לצערי, הרצון שלך לרצות אותו ולהתאים את עצמך לדרישותיו איננו תנאי להצלחת הקשר, ואולי זה יהיה דווקא מה שיבטיח את כשלונו. כדי ליצור קשר בריא והדדי עליך להבהיר לעצמך את תחושותיך ורצונותיך, ולעמוד על שלך. רק כך תוכלי לדעת אם כוונותיו של חברך אכן עונות גם על צרכיך ומתחשבות בהם. לא קל לעמוד בלחצים מן הסוג שבו את עומדת כעת, אך אני בטוח שאם תדעי לעמוד על זכויותיך תזכי גם באהבה שלה את ראויה. ואל תהססי לשוב לכאן, שבוע טוב, דרור

דרור, שלום רב. שמחתי לגלות כי עניתי להודעה שלי. צדקת ברוב דבריך, ואני אקח את הצעותיך בחשבון. אני מקווה שיהיה לך יום טוב, דניאל.

דניאל, שימי לב טוב ממה שיש לי לומר. יש כאן מעין חוסר מוצא. מצד אחד התאהבת בו עם הזמן (או פתחת צורך והרגל חזקים מאד) מצד שני עדיין אינך מוכנה להעניק לו את הקרבה הפיזית שהוא כל כך רוצה בה. אינני מבקרת אותך. את נערה בת 17 ואין לך הרבה ניסיון וכל מה שאת יודעת זה כמה את רוצה אותו (ושוב אני חוזרת - או רגילה אליו) וכמה אינך מוכנה לקירבה פיזית מסוג שאותו הוא רוצה. בהמשך חייך, לכשתתבגרי ותצברי ניסיון וביטחון בהרבה נושאים וקשיים כולל מערכות יחסים ואהבה את תביני כ מ ה זה חשוב להבדיל בין רצונך לרצון בן זוגך. ועוד - את תלמדי שפשוט אי אפשר לאכול את כל העוגה. את תצטרכי לקבל את העובדה המרה משהו שהוא רוצה סקס. נקודה. וכל עוד לא תתני לו הוא יהיה מתוסכל. אז את העובדה הזאת הסדרנו. השאלה הכי הכי הכי חשובה פה זה איפה את עומדת. אני אמנם לא מכריזה על עצמי כשיא דוגמא למופת אך אני כבר בת 23 ועדיין בתולה ואת יודעת למה? כי אני עדיין, בגלל הסיבות הפרטיות והמכובדות שלי,לא מוכנה רגשית. נקודה. את יודעת כמה מלא הזדמנויות היו לי?? אין ספור. פשוט מלא. יש לי חבר היום - חבר טרי. ואיתו אני יודעת שזה יקרה .למה? לא בגלל שהוא האביר על הסוס הלבן. היו לי מדהימים ממנו. פשוט בגלל שהוא הגיע בזמן הנכון. ומהו אותו הזמן הנכון? הזמן שבו אני מרגישה, ביני לבין עצמי, שאני מוכנה לשכב ו... שימי לב... שאני רוצה את זה וכבר מעוננינת להגשים את הפנטזיות המיניות שלי שהן כבר תפחו בצורה נאה. ומה איתך? מה קרה לך? את ילדה. אני לא אומרת לך לא לאהוב אותו. אבל אם את לא רוצה ומרגישה הכרח כלשהו (אפילו הכי הכי הכי זעיר) לעשות זאת - הזהרי!! ושמעי לי טוב! את עושה טעות. וכל עוד תלכי נגד ליבך - תמיד את תתחרטי על כך. וליבך אכן אומר לך לא. אם הבחור לוחץ - עשי לעצמך טובה והבהירי לו מה שכבר ברור לך. שפשוט אינך מוכנה ואל תתני לו לרגע לשכנע אותך (כי גם פה אפשר ליפול חזק!) אם הוא ימשיך לעשות בעיות אז פשוט ת ז ר ק י א ו ת ו !!! נקודה. ואין באמצע. או שיחכה לך בשקט (והאמיני לי - הוא לא) או שיעוף. אני רוצה שתדעי שלפי התיאור שלך אינני בדיוק "מתה" על הגישה של החבר שלך אבל אינני יוצאת כאן נגדו. אני משתמשת בכל פסיק מהמידע שנתת, מנסה לקרוא בין השורות ולהיות איתך לגמרי כנה: קשה לי מאד (כי אני יודעת את רזי האהבה ) להאמין שהוא ב א מ ת אוהב אותך. דעי לך שמישהו שבאמת אוהב לא יגרום אף פעם לאהובו לעשות משהו שהוא באמת בניגוד לרצונו. אף פעם לא. דברי סיום: למרות זאת - לא עשו אותי באצבע. אני יודעת שאם את באמת תלויה רגשית בחבר שלך (ואני יודעת שכן - הדרמה הרגשית צועקת מהמכתב שלך) אפילו דוברמן לא יזיז אותך ממנו. למרות זאת. כדאי לך מאד למצוא את הכוח ולעמוד על שלך. תנסי ותארי שאת פשוט מסוגלת. וכל מה שנותר לי לומר - בשורה התחתונה - קחי דוגמא ממני. עד היום אני עדיין אומרת לא. ואף אחד - גם לא חבר "אוהב" (אפילו אם אוהב אותו) יזיז אותי. לזה - לא אתן לקרות. מקווה שעזרתי והייתי לך מקור השראה. צרי איתי קשר אם תרצי - דרך הפורום.

דניאל, שימי לב טוב ממה שיש לי לומר. יש כאן מעין חוסר מוצא. מצד אחד התאהבת בו עם הזמן (או פתחת צורך והרגל חזקים מאד) מצד שני עדיין אינך מוכנה להעניק לו את הקרבה הפיזית שהוא כל כך רוצה בה. אינני מבקרת אותך. את נערה בת 17 ואין לך הרבה ניסיון וכל מה שאת יודעת זה כמה את רוצה אותו (ושוב אני חוזרת - או רגילה אליו) וכמה אינך מוכנה לקירבה פיזית מסוג שאותו הוא רוצה. בהמשך חייך, לכשתתבגרי ותצברי ניסיון וביטחון בהרבה נושאים וקשיים כולל מערכות יחסים ואהבה את תביני כ מ ה זה חשוב להבדיל בין רצונך לרצון בן זוגך. ועוד - את תלמדי שפשוט אי אפשר לאכול את כל העוגה. את תצטרכי לקבל את העובדה המרה משהו שהוא רוצה סקס. נקודה. וכל עוד לא תתני לו הוא יהיה מתוסכל. אז את העובדה הזאת הסדרנו. השאלה הכי הכי הכי חשובה פה זה איפה את עומדת. אני אמנם לא מכריזה על עצמי כשיא דוגמא למופת אך אני כבר בת 23 ועדיין בתולה ואת יודעת למה? כי אני עדיין, בגלל הסיבות הפרטיות והמכובדות שלי,לא מוכנה רגשית. נקודה. את יודעת כמה מלא הזדמנויות היו לי?? אין ספור. פשוט מלא. יש לי חבר היום - חבר טרי. ואיתו אני יודעת שזה יקרה .למה? לא בגלל שהוא האביר על הסוס הלבן. היו לי מדהימים ממנו. פשוט בגלל שהוא הגיע בזמן הנכון. ומהו אותו הזמן הנכון? הזמן שבו אני מרגישה, ביני לבין עצמי, שאני מוכנה לשכב ו... שימי לב... שאני רוצה את זה וכבר מעוננינת להגשים את הפנטזיות המיניות שלי שהן כבר תפחו בצורה נאה. ומה איתך? מה קרה לך? את ילדה. אני לא אומרת לך לא לאהוב אותו. אבל אם את לא רוצה ומרגישה הכרח כלשהו (אפילו הכי הכי הכי זעיר) לעשות זאת - הזהרי!! ושמעי לי טוב! את עושה טעות. וכל עוד תלכי נגד ליבך - תמיד את תתחרטי על כך. וליבך אכן אומר לך לא. אם הבחור לוחץ - עשי לעצמך טובה והבהירי לו מה שכבר ברור לך. שפשוט אינך מוכנה ואל תתני לו לרגע לשכנע אותך (כי גם פה אפשר ליפול חזק!) אם הוא ימשיך לעשות בעיות אז פשוט ת ז ר ק י א ו ת ו !!! נקודה. ואין באמצע. או שיחכה לך בשקט (והאמיני לי - הוא לא) או שיעוף. אני רוצה שתדעי שלפי התיאור שלך אינני בדיוק "מתה" על הגישה של החבר שלך אבל אינני יוצאת כאן נגדו. אני משתמשת בכל פסיק מהמידע שנתת, מנסה לקרוא בין השורות ולהיות איתך לגמרי כנה: קשה לי מאד (כי אני יודעת את רזי האהבה ) להאמין שהוא ב א מ ת אוהב אותך. דעי לך שמישהו שבאמת אוהב לא יגרום אף פעם לאהובו לעשות משהו שהוא באמת בניגוד לרצונו. אף פעם לא. דברי סיום: למרות זאת - לא עשו אותי באצבע. אני יודעת שאם את באמת תלויה רגשית בחבר שלך (ואני יודעת שכן - הדרמה הרגשית צועקת מהמכתב שלך) אפילו דוברמן לא יזיז אותך ממנו. למרות זאת. כדאי לך מאד למצוא את הכוח ולעמוד על שלך. תנסי ותארי שאת פשוט מסוגלת. וכל מה שנותר לי לומר - בשורה התחתונה - קחי דוגמא ממני. עד היום אני עדיין אומרת לא. ואף אחד - גם לא חבר "אוהב" (אפילו אם אוהב אותו) יזיז אותי. לזה - לא אתן לקרות. מקווה שעזרתי והייתי לך מקור השראה. צרי איתי קשר אם תרצי - דרך הפורום.

דניאל, שימי לב טוב ממה שיש לי לומר. יש כאן מעין חוסר מוצא. מצד אחד התאהבת בו עם הזמן (או פתחת צורך והרגל חזקים מאד) מצד שני עדיין אינך מוכנה להעניק לו את הקרבה הפיזית שהוא כל כך רוצה בה. אינני מבקרת אותך. את נערה בת 17 ואין לך הרבה ניסיון וכל מה שאת יודעת זה כמה את רוצה אותו (ושוב אני חוזרת - או רגילה אליו) וכמה אינך מוכנה לקירבה פיזית מסוג שאותו הוא רוצה. בהמשך חייך, לכשתתבגרי ותצברי ניסיון וביטחון בהרבה נושאים וקשיים כולל מערכות יחסים ואהבה את תביני כ מ ה זה חשוב להבדיל בין רצונך לרצון בן זוגך. ועוד - את תלמדי שפשוט אי אפשר לאכול את כל העוגה. את תצטרכי לקבל את העובדה המרה משהו שהוא רוצה סקס. נקודה. וכל עוד לא תתני לו הוא יהיה מתוסכל. אז את העובדה הזאת הסדרנו. השאלה הכי הכי הכי חשובה פה זה איפה את עומדת. אני אמנם לא מכריזה על עצמי כשיא דוגמא למופת אך אני כבר בת 23 ועדיין בתולה ואת יודעת למה? כי אני עדיין, בגלל הסיבות הפרטיות והמכובדות שלי,לא מוכנה רגשית. נקודה. את יודעת כמה מלא הזדמנויות היו לי?? אין ספור. פשוט מלא. יש לי חבר היום - חבר טרי. ואיתו אני יודעת שזה יקרה .למה? לא בגלל שהוא האביר על הסוס הלבן. היו לי מדהימים ממנו. פשוט בגלל שהוא הגיע בזמן הנכון. ומהו אותו הזמן הנכון? הזמן שבו אני מרגישה, ביני לבין עצמי, שאני מוכנה לשכב ו... שימי לב... שאני רוצה את זה וכבר מעוננינת להגשים את הפנטזיות המיניות שלי שהן כבר תפחו בצורה נאה. ומה איתך? מה קרה לך? את ילדה. אני לא אומרת לך לא לאהוב אותו. אבל אם את לא רוצה ומרגישה הכרח כלשהו (אפילו הכי הכי הכי זעיר) לעשות זאת - הזהרי!! ושמעי לי טוב! את עושה טעות. וכל עוד תלכי נגד ליבך - תמיד את תתחרטי על כך. וליבך אכן אומר לך לא. אם הבחור לוחץ - עשי לעצמך טובה והבהירי לו מה שכבר ברור לך. שפשוט אינך מוכנה ואל תתני לו לרגע לשכנע אותך (כי גם פה אפשר ליפול חזק!) אם הוא ימשיך לעשות בעיות אז פשוט ת ז ר ק י א ו ת ו !!! נקודה. ואין באמצע. או שיחכה לך בשקט (והאמיני לי - הוא לא) או שיעוף. אני רוצה שתדעי שלפי התיאור שלך אינני בדיוק "מתה" על הגישה של החבר שלך אבל אינני יוצאת כאן נגדו. אני משתמשת בכל פסיק מהמידע שנתת, מנסה לקרוא בין השורות ולהיות איתך לגמרי כנה: קשה לי מאד (כי אני יודעת את רזי האהבה ) להאמין שהוא ב א מ ת אוהב אותך. דעי לך שמישהו שבאמת אוהב לא יגרום אף פעם לאהובו לעשות משהו שהוא באמת בניגוד לרצונו. אף פעם לא. דברי סיום: למרות זאת - לא עשו אותי באצבע. אני יודעת שאם את באמת תלויה רגשית בחבר שלך (ואני יודעת שכן - הדרמה הרגשית צועקת מהמכתב שלך) אפילו דוברמן לא יזיז אותך ממנו. למרות זאת. כדאי לך מאד למצוא את הכוח ולעמוד על שלך. תנסי ותארי שאת פשוט מסוגלת. וכל מה שנותר לי לומר - בשורה התחתונה - קחי דוגמא ממני. עד היום אני עדיין אומרת לא. ואף אחד - גם לא חבר "אוהב" (אפילו אם אוהב אותו) יזיז אותי. לזה - לא אתן לקרות. מקווה שעזרתי והייתי לך מקור השראה. צרי איתי קשר אם תרצי - דרך הפורום.

מיכל, כל הכבוד לך!!! עדי

מיכל, תודה רבה לך. אני אקח הכל בחשבון, אבל עדיין, אני בטוחה שאחרי הניסיון הרב שלך האמירת לא, את יכולה להבין מדוע זה לא כל כך פשוט. הרי מנסים לשכנע אותך על דברים, שאמורים להיות ממש טובים. הבעיה היא שאיך אפשר לדעת בכלל שמוכנים? אשמח עם תעני לי, דניאל.