האם השתגעתי??

ערב טוב. לא מזמן אבי נפטר, הייתי קשורה אליו מאד. (לציין שאני בסביבות גיל ה-40). עד שאבי נפטר, הייתי סגורה, ביישנית, סובלת מחרדה חברתית, פתאום אני אומרת לעצמי: מה- זה בן-אדם, הוא לא שווה כלום, לא כדאי לפחד מכלום ומאף אחד, פתאום יש לי עודף ביטחון, קיבלתי לא מזמן רישיון נהיגה ואפטית בזמן הנהיגה, בשביל להתגבר על החרדה החברתית שסבלתי עד שאבי נפטר - אני מרפאה את עצמי על ידי שיש לי פתאום יותר תעוצה ולא נשארת חייבת לאף אחד ופתאום יודעת לענות מבלי לפחד מאנשים. מה גרם לי להשנות מאה שמונים מעלות דווקא מאז שאבי נפטר ולהיות עם עודף בטחון- פתאום אני רואה שאין ערך לאדם, כולם בסוף יהיו בתוך האדמה, פתאום רוצה להספיק הרבה דברים , פתאום אוהבת את עצמי יותר ודואגת ופרגנת לעצמי יותר מה שלפני שאבי נפטר הייתי לגמרי שונה: חסרת בטחון עצמי, סובלת מחרדה חברתית ואינה מפרגנת לעצמי - היום השתניתי מאד, גם סובלת מרגישות יתר ממדרגה ראשונה - מה הסיבה לשינוי הדרסטי שחל בי , האם אני צריכה טיפול או זה יצא לטובה? - שרה, וסליחה על האריכות.

כל הכבוד לך ! קרה לך מקרה מצער ואת עצובה ובכל זאת את מצליחה להנות מחייך ! המשיכי כך !

שרה שלום זה מאד טבעי מה שאת מרגישה. לפעמים כשאנו עוברים ארוע כזה זה משנה פרופורציות בחיים ורואים את החיים אחרת, כמו שצריך. בהתחלה קצת מקצינים ועם הזמן הפרופורציות חוזרות לאיזון אבל הכיוון נכון. שיהיה רק טוב.

שרה, קרה לך מקרה שהפך אותך מודעת יותר לעניין של המוות ולכך שהחיים הם בני חלוף ושבמוקדם או במאוחר כולנו נמות. הקרבה לנושא מקצינה את הרגשות ומעוררת רצון לנצל את החיים כמה שיותר כרגע כאן ועכשיו ופחות לדאוג לעתיד (כי מי יודע מה צופן לנו המחר). על כן, לדעתי, עלייך לנצל את המומנטום הזה ולראות בשינוי הזה דבר חיובי ביותר. שלא תדעי צער עוד.

תודה רבה לך. אך קצת מוזר לי וקצת מפחיד אותי שכל הרגשות שלי מוקצנים, פשוט השתניתי לבלי הכיר, מקווה שזה נורמלי ואולי זה לטובה, מי יודע......- שרה.

לא השתגעת, למדת סוף סוף להכיר את עצמך, להשקיע בעצמך ולא באחרים. תחיי ותהני ותנצלי את החיים לטובתך ולרצונות שלך. בהצלחה

הרבה הרבה תודות לך מקרב לב - שרה.

שרה שלום מצד אחד קרה לך משהו חיובי, אבל אפילו מנוסח שאלתך נשמע שאת לחוצה מזה. אני מתאר לעצמי שיש הסבר פסיכולוגי לחופש שפתאום לקחת לעצמך, ואולי את עדיין לא מודעת לסיבה המדויקת. בסך הכל חשוב שתוכלי להנות ממה שקורה לך מבלי להרגיש אשם או חשש, ועם זאת להישאר מודעת לעצמך ולמקומות שכנראה עדיין אינם רגועים לגמרי. במידה ואין משהו מעיק שדורש טיפול אין צורך בטיפול. ההחלטה היא בסופו של דבר שלך כדרך לשמר את איכות החיים שהולכת ומשתפרת. בברכה ד"ר אורן קפלן