מתוסכלת

אני אישה צעירה ומאד מתוסכלת. הבעיה היא שיש לי צורך הישג מאד גבוה, שנובע לדעתי מהחינוך שקיבלתי בבית- ללמוד ולעסוק במקצוע חופשי כלשהו, אך הבעיה היא שאני בעלת יכולת שכלית נמוכה, וכך מצאתי עצמי לומדת באוניברסיטה לימודים כלליים (לפחות להיות זנב לאריות), מסיימת בקושי רב את הלימודים, אבל למרות זאת ממשיכה ללמוד לתארים מתקדמים יותר, וגם שם נתקלת בקשיים בגלל היכולת השכלית הנמוכה. מצב זה מביא אותי לתסכול נורא, שלא לדבר על כך שלא יצא לי מקצוע מהלימודים הכלליים האלה, ולהיות בעלת מקצוע חופשי נשאר חלום שגם הוא יוצר תסכול ותחושת חוסר ערך עצמי, החמצה וקנאה באחרים שכן הגיעו להישגים. בקיצור חיי נוראיים, ללא שום תקווה, ואינני מסוגלת לעשות שינוי ולהשלים עם מקצוע פשוט, שהרי החינוך ל"מצוינות" טבוע בי. מה היית ממליץ לי לעשות? תודה מראש, אורית.

אורית שלום מאופן ניסוח ההודעה והנחת היסוד שיש לך יכולת שכלית נמוכה אפשר ללמוד הרבה על הדימוי העצמי הירוד שיש לך ושם לדעתי הבעיה העקרית בה צריך לטפל. אני לא בטוח שהנטייה להשגיות היא הבעיה, בהחלט יתכן שאת זקוקה גם להכוונה מקצועית כדי למצוא מסגרת שמתאימה למה שמעניין אותך באמת, אבל עיקר העניין הוא האופן בו את תופסת את עצמך. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי, יש מסגרות מתאימות גם באוניברסיטה במסגרת דיקן הסטודנטים, וכמובן במסגרות פרטיות. בברכה ד"ר אורן קפלן