בעיה של מחוייבות וחובה

היי יש לי בעיה רצינית מאוד מאחר והיא גם עקשנית וגם פוגעת בכל תחום בחיי בצורה עמוקה. אני לא אוהבת מחוייבות. זה התחוור לי לאחרונה לאחר שעשיתי חשבון נפש עמוק ונוקב עם עצמי לגבי חיי. לא מדובר על מחוייבות בסיסית לעבודה צבא לימודים וכ... כי אני עובדת בעבודה קבועה כבר 4 שנים ושירתתי שרות צבאי כשנתיים ללא בעיות מיוחדות ובימים אלה אני סטודנטית. אז היכן הבעיה? תמיד אבל תמיד מגיל קטן מאוד כשהיה צורך להגיע להחלטה או עשייה של משהו שמדבר מהנפש פנימה נמנעתי. למשל לצייר משהו בועדת קישוט בכיתה או להכין משהו יצירתי להצגת סיום, או לבחור מגמה או תפקיד בצבא או אפילו חוג לימודים באוניברסיטה- השתדלתי להתחמק עד כמה שאפשר מלהחליט, ואם החלטתי מה לעשות אז התחמקתי מביצוע. והיום כשאני מנסה להבין מהיכן זה נובע, אז יש איזשו שד קטן-גדול בתוכי שמפחד ממש מלתת דרור ליצירתיות. למשל, למה להתחיל לצייר , הרי ברגע שאני לוקחת את העיפרון ליד יש כל כך הרבה רעיונות והטוטאליות שבי כשהיא יוצאת אני כל כך טוטאלית למה שאני עוסקת בו- שאני מפחדת מכך שאותו יור יסחוף אותי לתוכו ולא יניח לי להנות מהחיים הפשוטים המשעממים. למשל ציור קיר שאני רוצה לעשות בחדר אני יודעת שברגע שאתחייב לו אני עלולה להיעלם למשך ימים ארוכים מהחיים- עד שאסיים אותו, וזה אומר כמעט לא לאכול לא לישון וכ... או השאיפה הכי גדולה שלי ועמוקה היא להיות שחקנית. אבל אני לא יפה, והביטחון שלי נמוך מאוד. אני משחקת יופי כי למדתי בנעוריי והשתתפתי בהצגות. אבל מתה מפחד לפתח את זה- כי ברגע שאגע בנפש באותוט מקום שרוצה לשחק- לא תהיה לי דרך חזרה ואהיה מחוייבת לעצמי- עד להצלחה ואם חלא תגיע ההצלחה- חיי לא יהיהו חיים. לכן אני בוחרת בלימודים אוניברסטיים, מחליפה חוג כל שנה, ולא מוצאת את עצמי. מסרבת להתחייב למשהו באקדמיה ומסרבת להתחייב למשהו באופן כללי בחיי. אם לא הייתי ברורה הדוגמא הכי מתאיהמ לתאור מצבי היא למשל, אם צעירה בתחילת הקריירה שלה, שרוצה להביא ילד לעולם עם בן זוגה. היא יודעת שהיא בשלה לכך ויש את כל התנאים, אך יש לה חשש שאולי בשל אהבתה הרבה לילדים- הבאת הילד כל כך תסחוף אותה שלאחר היוולדו- היא תזניח את הקריירה לא בשל קשיים כלכליים אלא בשל העובדה שהילד- נפשית יתפוס את כל עולמה. כך החשש שלי מפני מחוייבות- חשש שאם אתמסר ללימודים- זה יסחוף את כל עולמי כולל בילויים וכ...אם אתמסר ליצירה זה סוחף אותי. וביום יום- כאשר אני לומדת לבחינה- אני מחכה עד לדקה התשעים כי אני יודעת שברגע שאתחיל ללמוד בצורה עמוקה- לא אוכל להתנתק מהספרים וזה מלחיץ אותי לכן אני לומדת רק בלילה שלפני הבחינה. וכאשר אני צריכה להגיש עבודה- גם בדקה התשעים כי האובססיה בעשיית העבודה היא מטורפת וכל עוד מועד ההגשה רחוק- אני עלולה לשנות ולהוסיף רבות לעבודה- עד שאהיה מסופקת. לכן אני דוחה את עשייתה לדקה התשעים- שלא אסחף ואשתגע במשך ימים בגללה. בקיצור דווקא בגלל שברגע שאני מאפשרת למשהו שיוצא ממני מהנפש פנימה להתבטא- זה גורם לי לטוטאליות בהשקעה שלו- דווקא בשל כך אני נמנעת מראש מהכלא הזה של הטוטאליות וכך נמנעת ממחוייבות. איך יוצאים מהפלונטר הזה? תודה רבה רעות

רעות שלום לפי תיאורך נראה שישנה חרדה פנימית בתוכך שגורמת לך לנקוט בשיטה של הימנעות. ההימנעות אינה כרוכה רק במחוייבות אלא גם באיומים שונים, למשל, להיכשל. כל עוד אינך לוקחת את הדברים ברצינות עד סופם תמיד תוכלי לנחם את עצמך שלא באמת ניסית. כמה כואב זה יכול להיות אם באמת תשקיעי את כל כולך ותכשלי. את מספרת שיש לך בטחון עצמי נמוך וזה בהחלט משתלב עם התמונה שתיארת. בינתיים את משכנעת את עצמך שיש לך בעיה עם מחוייבות, למרות שבעצם את בהחלט נמצאת במסגרות שונות בצורה די מחייבת ורציפה. יש לי הרגשה שיש רובד נוסף שאת צריכה לחשוף בתוכך שיספר לך את הסיפור האמיתי ויוכל אולי גם לעשות את השינוי לו את מייחלת. בברכה ד"ר אורן קפלן

הי רעות העלית בעייה מעניינת וניתחת את הדברים בצורה מעניינת לא פחות מאוד יכולתי להזדהות איתך, אני מודה שאף פעם לא חשבתי על ההסבר שהעלית כאן. מצד שני קיים הסבר נוסף, שקרוב בעצם יותר למה שדר קפלן רשם לך, שאותו שמעתי באחד הטיפולים שבהם הייתי-, כל עוד אתה לא מחליט, אתה בעצם חי במעין פנטזיה , שאתה "כל יכול". אומניפוטנט. ברגע שאתה בוחר,- למעשה הכרעת בין האפשרויות, ואז אתה בהכרח מתייצב מול המגבלות של עצמך, מול המציאות, והפנטזיה התרסקה לה. מקווה שאני מובנת. מה דעתך? אני נוטה לקבל את דברין של דר קפלן לגבי ההימנעות. נראה שיש כאן הרבה פרפקציוניזם ואובססיביות, אגב יש הרבה כתבות באתר על נושאים אלה. טלי

היי אני בהחלט מסכימה עם התאוריות שהעליתם ומאמינה שיש יסוד של היתלות בפנטזיה ופחד מהמימוש ואולי מכישלון. אבל, ד"ר קפלן איך מטפלים בזה? אני כבר נוטלת סרוקסט וזה עוזר לי קלות, יותר בתחום של להיות קלילה בחיי היום יום אבל את הטיפול האמיתי זה לא עושה. לפסיכולוג אין לי כסף ודווקא בגלל שזה תובעני הטיפול הפסיכולוגי אני לא רוצה להתחיל ולהפסיק. ולמה התכוונת כשאמרת שיש רובד אחר בתוכי? מעבר לחרדה, יש עוד משהו? תודה רעות