בעיות גדולות ודחופות

חברה טובה שלי עברה חוויות קשות בערך מגיל 13 כולל תקיפות מיניות ואונס,מערכת יחסים ברוטלית והרסנית והתמדדות עם מחלה קשה במשך השנים היו לה קשיים רגשיים רבים שהשפיעו על כל תחומי חייה.היום בגיל 24 היא נשואה אמא ובהריון ישנם קשיי פרנסה ,פחדים ישנים שצפים ונושאים לא פתורים רבים. לפני חודש היא סיפרה לי סוד- היא לא זוכרת כמעט כלום מלפני גיל 14-15. בכמעט כלום אני מתכוונת לזיכרונות בודדים (5!!!!) שצפים בזיכרון כתמונה בלבד. הנושא הטריד אותה שנים אך היא נימנעה מלעסוק בו מפחד מגודל הטראומה שצריך לדעתה לעבור כדי להגיע למצב כזה.בגלל ההריון והעיסוק בהורות החדשה שלה יצא לה לחשוב על הנושא יותר. היא לומדת במסגרת שיקומית והיתה לה עו"ס שנידנדה לה לבוא לשיחות, לבסוף היא הסכימה ופגישה אחת אחרי שהיא נפתחה אליה העו"ס הודיעה לה שהיא עוזבת ויש לה מחליפה שתהיה פנויה בשבילה. היא מסיימת את הלימודים ביולי ולא רואה טעם לנסות שוב בזמן הקצר שנישאר לבנות אמון עם המחליפה. כמישהי שעברה איתה הרבה היתי המומה לגלות דבר כזה. הסתבר לי שאני זוכרת אותה יותר טוב ממנה. ברטרוספקט אני יודעת שהיו סימנים אבל אני פרשתי אותם כקושי מובן להתעסק עם נושאים קשים. היא ביקשה עיצה ועזרה וחוץ מלהקשיב לא עשיתי הרבה- התעקשתי שהכתובת היא איש מקצוע ועם כול הכבוד לא עו"ס שחסרת יכולת מיקצועית אמיתית בנושא שהוא באמת מסובך ( לא מתוך זלזול או אירוניה). אין לה כסף לטיפול (גם לא בהנחה) והעצה שהיא קיבלה פשוט לא מיקצועית בעיני: לנסות לזכור כמה שיותר ולשאול את אמא שלה , צעד שנוסה חלקית ועורר עלבון וריחוק (אצל אמא שלה) והרגשת תסכול ובדידות (אצלה). האמת היא שלי יש חשדות משלי בנוגע לגורם אפשרי לאמנזיה מוזרה כזאת אצלה אבל לא רציתי לערער אותה יותר כשהיא בהריון וללא תמיכה מקצועית.הדברים הפכו לגרועים יותר לפני שבוע כשהתגלה אצלה מצב רפואי המסכן את העובר ואותה. היא מרגישה שהיא על סף שבירה,מפחדת מדיכאון אחרי לידה,סובלת ממצבי רוח,התקפי בכי (בעיקר כשהיא לבד ובכל מקרה לא ליד זרים),היא אומרת שאין לה סיבה להמשיך את החיים האלו ושהיא ממשיכה רק למען הילדים ומדובר על אישה שלא מבקשת עזרה אף פעם ולא נוטה להתנסח בדרמטיות.צריך לציין שהיא עדיין מתפקדת ואין לסביבה,פרט לבעלה, שום ידע על הקורה. יש לי כמה שאלות: האם אין שום אפשרות לקבל יעוץ מפסיכולוג ללא תשלום (היא ביקשה ונאמר לה שאין)? האם צדקתי שלא כדי לי לדבר איתה על מה שאני זוכרת כרגע(מדובר על חוויות שאני זוכרת כמשפילות וקשות לילדה אבל לא משהו שמצטייר עד כדי כך גדול במיוחד לא ליד הארועים הבאמת קשים שבאו לאחר מכן) אלא לחכות לזמן בו היא תהיה יותר מוכנה? האם זה הגיוני בכלל שמישהו ישכח דוקא את התקופה הסבירה יותר ויזכור את הרע יותר (הסתיגות: מהצד תמיד חשבתי שלפני גיל 14 היא שנאה את עצמה יותר והיתה חסרת בטחון ונוטה לביטול עצמי יותר מבגיל מאוחר)?מה היא צריכה לעשות עם הנושא של הזיכרון,שמפחיד אותה, ומה עם המצב הנפשי שלה היום?איך אני יכולה לעזור והאם אני צריכה דווקא להימנע מהנושא? היא נרתעת מלבקש סיוע וכל הזמן חושבת שהיא מציקה מדי או מנדנדת לי כשבפועל היא החברה הכי טובה שלי והיא מבקשת הכי פחות מכל החברות שלי.אני היחידה שהיא מדברת איתה על נושאים אישיים אני יודעת שהיא כבר לא מסתדרת לבד,גם לא בדרך הלא ממש טובה שהיתה לה ואין לי מושג מה לעשות. נ.ב: הבקשה לעזרה באה ממנה היא ביקשה שאני יעזור לה בחיפוש אחר מישהו שיידע מה לעשות או לפחות יתן לה כלים להתמודדות. תודה מראש כל עזרה תתקבל בברכה

קליאו שלום נשמע שחברתך זקוקה לטיפול פסיכולוגי. חוסר הזיכרון של אירועים מלפני גיל 14 אינו מקרי, והוא נפוץ אצל נפגעות תקיפה מינית בילדותן. אין ספק שהפיכתה של חברתך לאם היא צומת משמעותית מאוד שכן היא תפגיש אותה עם עברה ביתר שאת. בהחלט יתכן שנושאים רבים מזכרונותיה סמויים מפניה כיום, אבל המטרה הטיפולית אינה בהכרח לשחזר את הזכרון אלא להתמודד עם דפוסים שנוצרו עם השנים ואשר פוגמים באיכות חייה בצורה ניכרת. אחת השיטות המובילות כיום לטיפול בפוסט טראומה היא EMDR ואני מצרף קישור למאמר על השיטה: http://www.psychologia.co.il/emdr.htm לגבי הטיפול, יש מסגרות לקבל טיפול ללא תשלום וזה לא אמור להיות מחסום. לדוגמא, במרפאה הפסיכיאטרית של בי"ח איכילוב יש מומחים לסוג כזה של התמודדויות, הטיפול שם בחינם (טופס 17 של קופת חולים) אם כי עלול להיות תור המתנה. יש גם מסגרות נוספות ואולי אפשר גם לקבל עזרה דרך ארגוני נשים ולתמיכה בנפגעות תקיפה מינית. בברכה ד"ר אורן קפלן